מי אתה, הרב אבינר?
(דברים שנחשפו וגילויים מטלטלים שהוסתרו).
בפרשת ההאשמות כלפי 'הרב' שלמה אבינר על פגיעה קשה בנשים, שנחשפה בתשס"ג (2002), מידע חשוב הועלם מהציבור או הושתק בכח.
כמעט לא דווח לציבור על שינויי גרסאות, הטעיות ושקרים חוזרים ונשנים.
לטובת הציבור יועלו כאן בע"ה דברים יסודיים על הפרשה שחלקם לא פורסמו בשום אתר תקשורתי ובשום במה ציבורית של הציונות הדתית. יקרא הציבור וישפוט!
כמו כן, נצרף קישור למחקר חשוב של הרב אודי פרומן על פסק הדין של בית דינו של הרב מצגר, לטובת אבינר. הרב פרומן חושף היבטים חשובים מאוד על הפסיקה והרקע לפסיקה.
למחקר של הרב פרומן ורונית עיר-שי -
דברי רקע:
(כתבת התחקיר של קלמן ליבסקינד).
בחשוון תשס"ג פורסמה כתבת תחקיר גדולה של קלמן ליבסקינד ב'מעריב'. בכתבה הואשם 'הרב' שלמה אבינר בהתנהגות פסולה, חריגה ופוגענית כלפי נשים. הובאו בפני הקוראים תיאורים מפורטים על דפוסי פעולה של אבינר ועל אופני הפגיעה.
אבינר הודה בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד בחלק ניכר ומשמעותי מההאשמות כלפיו ודבריו הוקלטו.
לשמיעת קטע קצר מההקלטה של הראיון
כעבור זמן קצר מאוד סתר הרב אבינר את עצמו והכחיש הכל בפרסומים ציבוריים שונים. לשמיעת דברי עורך 'מעריב' דאז, אמנון דנקנר, על הסתירות בין גרסאותיו השונות של אבינר
דנקנר סיפר גם על האלימות כלפי שתי הנשים שהתראיינו לכתבה.
בשום פרשה שנחשפה בציונות הדתית לא היתה מתקפה דומה כלפי מי שהעזו להתלונן. יותר ממאה רבנים הוחתמו על עצומות גינוי מזעזעות נגד הנשים. פורסמו נגדן השמצות שקריות בקנה מידה גדול מאוד. עד היום לא תוקן העוול של 'העצומות'.
בין ההאשמות הראשונות שהועלו בכתבה היתה האשמה על מעשה חריג של נגיעה מכוונת ברגלה של אשת איש. הנגיעה (בברך) נמשכה כמה דקות.
כמו כן דווח על מקרים נוספים של 'נגיעות גופניות חטופות', שבהם נגע הרב אבינר ברגלה של אשת איש בזמן ששהה עימה ביחידות ברכבו. מעשים אלו נעשו במסגרת יחסי מרות בניגוד לרצונה של האשה והם מוגדרים כהטרדה מינית.
"נגיעה שאינה מקרית"
(תלונות שונות על מגע גופני).
בעניין ה'נגיעות', נביא ציטוטים מהכתבה עצמה:
"במסגרת אחת הפגישות שקבעתי עם הרב אבינר ליד הכותל", מספרת 'רות' (שם בדוי של אשת איש), "הוא היה צריך להגיע מכיוון ישיבת עטרת כהנים. ישבתי שם אחר הצהריים על ספסל אבן וחיכיתי לו. כשהוא הגיע, הוא התיישב לידי, הצמיד את הברך שלו לברך שלי ונשאר ככה. לא האמנתי שזה קורה במציאות. זה היה כזה שוק. הכל ביחד, מול הכותל, מקום קדוש.
אני פשוט לא הגבתי. לא עשיתי כלום. ישבתי שם כמו משותקת. לא זזתי. זה לא שאפשר להגיד שזה היה בלי כוונה, שהוא נגע וישר זז.
הוא נשאר במצב הזה כמה דקות. זה נראה לי נורא ארוך. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני הרגשתי שזה היה לו מאוד חשוב, שהיה איזה להט מהצד שלו. זאת תחושה, זה לא דבר שאני יכולה להסביר. הוא פשוט מאוד רצה את זה, לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".
בציטוט נוסף מהכתבה קלמן ליבסקינד פונה לרב אבינר ואומר לו שהמתלוננת 'רות' (שם בדוי) "תיארה כמה מקרים שנגעת בה, כשהמקרה הבולט היה בפגישה שלכם לא רחוק מהכותל".
הרב אבינר משיב לכתב:
"זה שטויות. זה דמיונות".
קלמן מוסיף ואומר לאבינר:
"היא טוענת שפעמים רבות כשישבתם ברכב שלך היית מתכופף לתא כפפות ונוגע ברגליה".
הרב אבינר משיב:
"זה שטויות. אני מוכן לומר שהיו ביטויים שהיא פירשה אותם בצורה לא בריאה.
אבל זה לא היה".
לסיכום:
הרב אבינר הנחשב כ'מומחה לענייני צניעות' הואשם בכתבה בין היתר בהיצמדות לברך של אשה נשואה במשך כמה דקות.
כמו כן הוא הואשם בנגיעות חטופות חוזרות ונשנות ברגלה של האשה בזמן ששהה עימה ברכבו.
התרחשויות בבית הדין הרבני
המתלוננת הנשואה ובעלה תבעו את הרב אבינר בבית הדין הרבני, בתשס"ה. נושא התביעה היה התנהגות פסולה ואסורה כלפי האשה לאורך תקופה שנמשכה כשמונה שנים. האשה היתה אז בשנות העשרים. אבינר היה אז בשנות הארבעים.
אבינר הואשם גם בהשמצת הנפגעת בפומבי לאחר שהעזה להתלונן.
אשה נוספת שתלונתה פורסמה בעיתון מסרה עדות מפורטת ארוכה בבית הדין.
להגנתו, שלח הרב אבינר לבית הדין מסמכים של 'אנשי מקצוע'.
אותם כותבים (הפסיכיאטר נתנאל לאור ועו"ד רז נזרי) כלל לא התייחסו ספציפית לתלונות על 'נגיעות'.*
רז נזרי, עוזר ליועץ המשפטי לממשלה דאז, הסביר במכתב לח"כ גילה גמליאל מיום י"א באלול תשס"ג מדוע הוחלט בפרקליטות לסגור את התיק נגד הרב אבינר לאחר שאחת הנפגעות הגישה נגדו תלונה במשטרה.
נביא ציטוט מדבריו:
"אף שבתלונות נאמר כי רבנים אחרים אמרו למתלוננות או למי מהן כי רב לא צריך להתבטא כך (ואין בידינו כמובן להידרש לשאלה זו) לא נמצא כי בדברים שמיוחסים לרב אבינר יש עבירה פלילית..."
"השמצות זדוניות"???? "שנאה עמוקה"?????
כעת נברר: מה היתה עמדת הדיינים עצמם.
מעבר לכך שהדיינים התעלמו מהדפוסים הפוגעניים של אבינר שחזרו על עצמם במשך שנים עם נשים שונות, ותוארו בכתבה בעיתון, הופיע בפסקי הדין תיאור דל מאוד של העובדות והיו גם שיבושים מהותיים.
שני בתי דין פסקו לטובת הרב אבינר.
בית דין האיזורי פסק לטובתו בתשס"ה. (אחד הדיינים בהרכב של האיזורי היה אב בית הדין בהרכב שהוציא פסיקה נגד הרב אבינר בתשס"ט. על כך ייכתב בהמשך בע"ה).
כעת נתייחס להיבטים מתוך הפסיקה ולהתנהלות של בית הדין הרבני הגדול לערעורים שפסק לטובת הרב אבינר, בתשע"א.
שלושה דיינים היו בהרכב שפסק בעניינו של אבינר בבית הדין הרבני הגדול -
הרב אברהם שרמן
הרב חגי איזירר
ואב בית הדין הרב יונה מצגר.
נפתח בכך שבפסק הדין התייחס הדיין הרב אברהם שרמן למהלך של פניית האשה לעיתון כ'מסע השמצה' לשם פרסום 'דברי השמצה זדוניים', מתוך 'איבה ושנאה עמוקה'.
הנה לפניכם ציטוט קצר מדבריו: "יצוין שטענות אלו ש... העלתה והשמיצה... בכתבה בעיתונות... נבעו משנאה עמוקה. על כן... אין לקבל את דבריה וטענותיהם שבאים על רקע של שנאה עמוקה, כאמינים ונכונים". סוף ציטוט.
לאור האמירות הקשות הללו נגד התובעת, שנכתבו ללא שום ביסוס, נברר - מה היתה ההתייחסות הספציפית לתלונת האשה על הנגיעות הגופניות הכפויות?
"אמרה שברכי נגעה בברכה"
(מה הושמט בדברי הדיין)
בתיאור של הדיין הרב שרמן בפסק הדין ביחס לתלונה על הנגיעות הגופניות, נעדרו דברים יסודיים:
א. לא נכתב על ידי הדיין שהאשה התלוננה בראיון לעיתון על הצמדת הברך של הרב הפוגע לברך שלה במשך כמה דקות. כמו כן לא מוזכר כלל בדברי הדיין שהאשה אמרה בראיון לעיתון: "לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".
ב. הדיין לא כתב כלל שהאשה התלוננה בראיון לעיתון על נגיעות חוזרות ונשנות ברגלה בזמן ישיבה ברכבו של הרב הפוגע.
נדגיש: ביחס למקרים שהזכרנו כלל לא נכתב על ידי הדיין שדובר על נגיעות ברגל או בברך.
כך ניתן אולי לחשוב שהיו נגיעות בקצה השרוול וכיו"ב.
ג. לא צוטטו הדברים שאמר הרב אבינר עצמו בבית הדין הרבני הגדול ונכתבו בפרוטוקול מיום א' סיון תשס"ח:
"אמרה שבספסל הכותל ברכי נגעה בברכה"...
ד. לא נמצאה בפסק הדין מילה על הרגשות הפגועים של האשה שחוותה חוויה קשה ומטלטלת (דבר שתואר בכתבה בעיתון).
כעת יובא התיאור המשובש והחסר של הדיין הרב שרמן שהופיע בעמוד 2 בפסק הדין, ביחס לעובדות:
"לדבריה (של התובעת), היו מקרים בהם (הרב אבינר) נגע בה כשישבו בספסל אבן ברחבת הכותל או שהושיט יד ליטול חפץ ברכב...".
מעבר להשמטות יש גם שינוי של עובדה משמעותית. הדיין כתב בשם התובעת שהאירוע הראשון היה "ברחבת הכותל".
האשה דיברה על אירוע 'לא רחוק מכותל'. מעולם לא סיפרה שהאירוע היה ברחבת הכותל.
'דברים שקורים על ספסל' ו'נגיעות אחרות'
סגנון דומה לסגנונו של הרב שרמן אנו מוצאים אצל הדיין הרב חגי איזרר.
כך כתב הרב איזירר בעמוד 5 בפסק הדין, בשם התובע:
הדיין השלישי בתיק, אב בית הדין הרב מצגר, לא התייחס לתלונות על מגע גופני.
(הקישור מובא כאן פעם שנייה).
כאן המקום להבהיר:
למה כל כך חשוב להתייחס לריבוי של ההתבטאויות, לריבוי הפגישות שאבינר קיים ברכב, לריבוי ה'נגיעות הגופניות החטופות' ועוד צורות התנהגות דומות?
כי על ידי הריבוי נוצרה הפגיעה העמוקה. זו היתה השיטה שנחשפה - כך הוא טווה חוטים של תלות וניצול רגשי.
מסקנה פשוטה:
בית הדין העלים את הנתון שהוא לב ליבו של סיפור הפגיעות בנשים!
"הוא נכנס לעומק החדר בחושך וביקש שאני אבוא אחריו. הוא לא הדליק את האור. הוא אמר לי: 'בואי תראי משהו'. אבל היה שם חושך וממילא לא ראיתי כלום. הוא גם לא אמר מה לראות. נכנסתי כמה צעדים ונעצרתי. לא רציתי להיכנס. משהו נראה לא טוב".
מה העלים הרב שרמן?
הוא העלים בפסק הדין שלושה דברים מהותיים:
1.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, היתה התייחסות לכמה אחוזים בודדים מתוך כלל התלונות שעליהן דווח בכתבה בעיתון.
2.
תיאורים מסוימים שהופיעו בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בשם התובעת או בשם בעלה, שובשו וכללו גם ציטוטים שלא היו ולא נבראו.
3.
בפסקי הדין לטובת הרב אבינר לא נכתב כלל שהיו דברים משמעותיים מאוד שבהם הודה הרב אבינר בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד.
כמו כן לא צוין כלל בפסקי הדין של בית הדין הממלכתי האיזורי והגדול - שדברים מוקלטים שבהם הרב אבינר הודה בסגנון התבטאות כלפי אשת איש שהוא עצמו פוסל מכל וכל - הוגשו לבית הדין הרבני האיזורי.
כאן המקום להדגיש:
אבינר לא רק הודה בעובדות מסוימות בראיון אצל קלמן ליבסקינד. הוא גם 'הסביר' לעיתונאי שסגנון התנהגותו כלפי נשים היה מותר על פי ההלכה היהודית!
זו הונאה ותרמית שנחשפה על ידי העתונאי האמיץ!
מה עוד העלים הדיין הרב אברהם שרמן?
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א ציין הדיין הרב שרמן בעמוד 3, קטע שלישי, לקראת סוף הקטע:
"אין דברינו אלה נאמרים ביחס לתביעתם של המערערים לפיטורין מכח הוראותיו בענייני טהרה, אישות ונידות שיבוררו בהחלטתנו על הערעור השני שהגיש על פסק דינו של בית הדין האיזורי שעוסק בנושא זה."
סוף ציטוט.
מה העלים הדיין בדברים הללו?
הוא כתב על פסק דין שנתן בית הדין האיזורי בעניינו של אבינר, בלי ציון תאריך של פסק הדין ובלי להבהיר מה היה התוכן של הכרעת הדיינים.
בית הדין האיזורי הכריע שאוסרים על הרב אבינר להורות בעניין נשים (פסיק) ובעניין נידה (פסיק) כתמים ומראות.
עניין נשים הוא העיקר ביחס לפסק של הרב שרמן עצמו בתשע"א.
הרב שרמן היה מחויב להבהיר שמכל מקום, גם אם הוא עצמו פוסק בתשע"א לטובת הרב אבינר, הרב אבינר מחויב כבר מתשס"ט שלא להורות כלל בענייני נשים בגלל פסיקת בית הדין הממלכתי האיזורי שחייבה אותו לחדול מכך לאלתר (החל משנת תשס"ט).
(התביעה לפיטורין היתה רק אחת הדרישות בתביעה בבית הדין האיזורי ועל כך הרב שרמן כתב.
משום מה, על התביעה לאסור על הרב אבינר להורות, שהתקבלה על ידי הדיינים בבית הדין האיזורי ברוב דעות, הרב שרמן כלל לא כתב).
עוד דבר העלים הרב שרמן:
לבית הדין הוגש פרסום חריג מאוד של אבינר.
מדובר בפרסום "תורני" של 'הרב' שלמה אבינר מתשס"ז.
על פי הפרסום, התיאורים הבאים מתאימים להיות מוצגים בפני "ילדי תלמוד תורה".
נביא כמה ציטוטים שאבינר כתב:
תיאור ראשון:
"אשת פוטיפר" שהיא על פי אבינר "הרב דניאל, מורה של כיתה ב' ", בתחפושת -
מופיעה לפני ילדים (ילדים תמימים, אולי בכיתה ב') בשמלה אדומה וכובע נשי מגונדר.
"אשת פוטיפר" - "אומרת בקול (נשי) גבוה ובחיוך מפתה":
"חשבת על הצעתי, יוסף יקר שלי?"
________________________________________________
תיאור שני של אבינר:
"מערכה שנייה"
(...)
"אשת פוטיפר" לבושה שמלה ירוקה, עם נצנצי זהב אומרת ליוסף:
"ובכן יוסי חביבי, חשבת על דברי?
עכשיו אתה מוכרח להסתכל עלי"... והיא מתיזה על עצמה בושם מצלוחית יקרה.
"לא" אומר יוסף...
"מה אכפת לך,
מדוע ההתעקשות הטפשית הזו שלך...
אין לך מה לפחד.
הרי אני נשואה וגם אם אכנס להריון לא ידעו שזה ממך".
קודם לכן "אומרת" אשת פוטיפר ליוסף, על פי אבינר:
"בא נחיה את הרגע הזה... ותוכל להנות מן החיים".
"האם איני יפה בעיניך? גם זה אסור אצלכם?"
ולבסוף אבינר פונה אל קהל הקוראים שאליו יועד התיאור (ילדי תלמוד תורה) וכותב להם:
"אני יודע שלא קרה לכם מקרה כמו זה, אבל אולי היה משהו דומה שבו עמדתם בנסיון?"
והוא חותם
'אברי'.
ישאל את עצמו כל אדם סביר:
איזה הורה הגיוני אמור להסכים שילדיו 'ישתפו' את הכותב אבינר בחוויות אישיות, אחרי הפרסום הזה?
תלונת הרב אלבה נגד אבינר לבית הדין הרבני הגדול בגלל הפרסום הנ"ל - לא מוזכרת כלל בדברי הדיין הרב שרמן בפסק הדין.
אבינר עצמו הגיב לתלונה וטען שהפרסום כפי שהוא לגיטימי לחלוטין.
התלונה והתגובה הועלמו ונעדרו מפסיקת הרב שרמן.
- כאשר פורסמו עצומות רבניות לטובתו של 'הרב' אבינר בתשס"ג - לא הועלתה שאלה של בני תורה האם כל הרבנים באמת חתמו על אותן עצומות. חלקם רבנים שמעולם לא השתתפו בעצומות גינוי מסוג זה.
ואם חתמו - היה מקום לשאול כיצד יכלו לדעת 'בוודאות' ו'בנחרצות' שהרב אבינר נקי כפיים?
מתי ואיך יכלו להספיק לבדוק את התלונות, כאשר לרבים נודע על התלונות ימים אחדים בלבד לפני פרסום הכתבה של קלמן ליבסקינד?
- כאשר יצא פסק דין לטובתו של הרב אבינר בתשע"א -
לא שמענו שבני תורה בציונות הדתית מיהרו לטרוח לבדוק ולחקור לעומק - על סמך מה בדיוק הוא 'זוכה'.
הרה"ג אברהם דב לוין זצ"ל הגיב בחריפות לפסק הדין של ה'זיכוי'.
כעבור זמן היתה התייחסות חשובה של הרב אליהו האיתן שליט"א לתוכן התמוה של פסק הדין שמתיר לאבינר סגנון התנהגות שהוא עצמו אוסר מכל וכל בפסקיו ומאמריו.
(בנוסף, הרב יהודה (אודי) פרומן טרח וכתב מחקר אקדמי מעמיק על הפסיקה).
- כאשר פורסמה בתקשורת הידיעה על ה'זיכוי המלא' של אבינר בתשע"א -
לא קמו בני תורה לשאול למה לא ניתנה זכות תגובה לתובעים. גם לא שאלו איך ה'זיכוי המוחלט' מתיישב עם דברים שבהם אבינר הודה בעבר ועם פסיקה חמורה נגדו מתשס"ט.
- כאשר יצאו פסקי דין חמורים נגד אבינר על הכשלה של זוגות והפרת אמונם - הוא כמעט לא הורחק מהנהגה ציבורית.
- לא יצא עד היום תחקיר רציני על אוירת הפחד סביב נושא התלונות השונות נגד אבינר.
מעטים פעלו באומץ לגילוי האמת.
עד היום לא ידוע מה ההיקף האמיתי של התלונות המגוונות נגד אדם זה.
כמה אנשים ונשים שומרים בליבם את פגיעתם ותלונתם.
