האם התביעה נגד 'הרב' אבינר - היתה 'תביעת סרק'?
(כיצד הסתמך אבינר שלא ביושר על דברי עו"ד רז נזרי).
בפתח הדברים, נביא מעט דברי רקע:
'חוות דעת משפטית' של עו"ד רז נזרי על התלונות נגד הרב שלמה אבינר, מאלול תשס"ג (08.09.2003) שנשלחה לח"כ גילה גמליאל - הוגשה על ידי 'הרב' אבינר לבית הדין והשפיעה באופן משמעותי על 'טיהור שמו'.
אבינר שלח את חוות הדעת של עו"ד נזרי לדייני בית הדין הרבני האיזורי בי"ז אייר תשס"ה (26.05.2005) יחד עם עוד מסמכים, כאשר בית הדין טיפל בתביעה נגדו על פגיעה בכבודן וצניעותן של נשים ועל הוצאת שם רע.
הרב אבינר כתב לדיינים שהוא מצרף את מכתבו של היועץ המשפטי לממשלה. בפועל הוגש מכתב של עו"ד רז נזרי שנכתב לדברי נזרי 'על דעת היועץ המשפטי לממשלה'.
אבינר צירף דברי הסבר (מטעים ולא מדויקים) לגבי הרקע לכתיבת המסמך ששלח וציין בהדגשה ציטוטים מתוכו.
זהו "הציטוט" המשמעותי שאבינר שלח לדיינים "בשם היועץ המשפטי לממשלה":
"מדובר בתביעת סרק".
(זו הטעיה חמורה של אבינר.
במסמך של עו"ד נזרי נכתב על ידו: " - התרשמות הפרקליטות - היתה כי המדובר בתלונות סרק".
ומה נקבע בפרקליטות?
לאחר שהוגשה תלונה נגד אבינר במשטרה בגלל פגיעתו בנשים החליט מ"מ פרקליט המחוז שלא להעמיד את הרב אבינר לדין בנימוק שהראיות 'אינן מגלות אשמה פלילית' וגם משום ש'חלה התיישנות'.
הודעה על כך נכתבה במסמך מיום כ' אייר תשס"ג. חתם על ההודעה עו"ד דן אלדד, סגן בכיר א' לפרקליט מחוז ירושלים.
עו"ד אלדד לא כתב כי בפרקליטות התרשמו שמדובר בתלונות סרק. זו הוספה של עו"ד נזרי, שכתב משום מה שכך התרשמו בפרקליטות.
במסמך של נזרי נכתב עוד:
"אף שבתלונות נאמר כי רבנים אחרים אמרו למתלוננות או למי מהן כי רב לא צריך להתבטא כך (ואין בידינו כמובן להידרש לשאלה זו) לא נמצא כי בדברים שמיוחסים לרב אבינר יש עבירה פלילית וזאת אף אם נצא מהנחה שהדברים אכן נאמרו על ידיו."
סוף ציטוט.
כאן אנו רואים שמכל מקום התייחסותו של נזרי נוגעת אך ורק להיבט הפלילי.
הוא אינו נדרש לשאלה המוסרית והתורנית.
מה קרה באמת?
אבינר הואשם בין היתר בכך שהשמיע דיבורים פסולים באוזני נשים ולכך יש ראיות. אבינר הודה בהשמעת ביטויים שונים ודבריו הוקלטו. חלק מההקלטות הוגשו לבית הדין.
(בהקשר זה, כלל לא היה צורך לברר מה אמרו 'רבנים אחרים'. אבינר עצמו אוסר בפרסומיו ההלכתיים מכל וכל את סגנון הדיבור שבו הוא השתמש בשיטתיות כלפי נשים).
מסקנה פשוטה:
ברמאות, אבינר נתלה במהלך בירור בבית הדין ב'ציטוט' של "היועץ המשפטי לממשלה" כביכול, כדי 'לטהר את שמו'.
במקום לדחות את הטענה על 'תביעת סרק' כביכול בשתי ידיים, כתבו הדיינים בפסק הדין שניתן באייר תשס"ה בעמוד הראשון, סעיף ד':
"הואיל והתביעה התבררה כתביעת סרק שאין בה ממש... היה מן הראוי לחייבם (לחייב את התובעים) לשלם למשיב את מלוא הוצאותיו המשפטיות והנזק שנגרם לו בגין התביעה..."
למעשה, לא ניתן בפסק הדין הסבר לקביעה הקשה והנחרצת שהתביעה היתה 'תביעת סרק'.
במקביל, אף מילה לא כתבו הדיינים בפסק הדין על הקלטות של אבינר, שחלקן הוגשו לבית הדין. הקלטות אלו מגלות את האמת לאמיתה ביחס לחלק מה'ביטויים המילוליים'.
כך 'טוהר שמו' של 'רב בכיר' בציונות הדתית שנהנה עד היום ממעמד מכובד אצל חלקים לא מבוטלים בציבור.
לשמיעת קטע קצר מתוך הראיון של אבינר אצל קלמן ליבסקינד בחשוון תשס"ג שבו הוא מודה בהשמעת ביטויי חיבה וקרבה חריגים באוזני אשה
