השתלשלות פרשת ההכשלה בדיני אישות (מסמך מפורט)

בס"ד

(המסמך הוכן ע"י אברכים והוגש לרבנות הראשית בצירוף מכתב של הרה"ג דב ליאור המובא כאן. הדברים עברו עריכה קלה).

חשיפת הפרשה החלה, בחורף תשס"ה. 

במהלך סדרת שיעורים שערך הרב וייצן, רב הישוב פסגות, לחברי הכולל שלו בנושא נידה ומראות -  אחד מהאברכים המשתתפים, שהיה נוהג לשאול את הרב אבינר בשאלות אלו (במשך 11 שנה מאז נישואיו) גילה לפתע שאת כל המראות שהרב וייצן אסר, הרב אבינר מתיר. 

כשניגש עם שאלה זו לרב וייצן, ענה לו הרב שידוע שהרב אבינר מקל גדול ויש לו כתפיים רחבות ומסורת שעל פיה הוא מקל. לצורך הלימוד, לקח האברך (להלן א') עד אחד שהרב וייצן אסר ושאל מורה הוראה מבית אל מה דעתו. מורה ההוראה הגיב: "מה השאלה, ודאי, זה דם. ברור, ודבר כזה לא שואלים". כאשר סיפר א' שהרב אבינר מטהר לו מראות כאלו כבר 11 שנה, נדהם לשמוע ממורה הוראה כי ידוע שהרב אבינר מטהר הכל. א' היה נסער מאוד.

באותה שבת התארח א' באלון מורה. לאחר תפילת שחרית ליוה את הרב אליקים לבנון רב הישוב ושאל אותו בעדינות אם הוא שמע גם כן על פסיקותיו של הרב אבינר בענייני מראות. 

הרב לבנון עצר באמצע הרחוב וצעק: "הוא מתיר נידות! אני ראיתי בעינים שלי". 

א' היה מופתע מאוד מהנחרצות, ושאל מדוע הרב לא מפרסם את הדברים אם הם כ"כ חמורים. הרב לבנון ענה שהוא פרסם בישוב וקצת ב"בנין שלם", ויותר מזה הוא לא יכול (מאוחר יותר העיד הרב לבנון על הידוע לו בעניין במכתב לוועדת הרבנים שבדקה את הנושא). 

במוצאי שבת ניגש א' וסיפר לרב זלמן מלמד את הדברים הנ"ל. גם הרב מלמד אמר שהרב אבינר מתיר את האסור וכבר לפני שנתיים פרסם בישיבה לא ללכת לשאול את הרב אבינר שאלות בנושא. הוא אמר שאינו יכול לפרסם ברבים, משום שכל פעם שהוא מדבר על הרב אבינר אומרים בישוב שזה אישי ויש להם גם כן נכדים משותפים.

גם בשיחה עם הרב שבתי סבתו, אמר הרב סבתו שהוא יודע שהרב אבינר מתיר דמים גמורים, והוא כבר לקח בעבר כמה עדים לרב אליהו, אך הענין לא טופל.

לאור מה שנודע לא' עד כה, החליט לבדוק את הנושא לעומקו. הוא הכניס לתיבתו של הרב אבינר שאלות עם כל מיני מראות שהשיג מכל מיני בודקים. על כולם כתב הרב אבינר "טהור". א' נעשה נועז יותר והכניס לתיבתו עדים עם דמי וסתות אדומים ממש ועל כולם כתב הרב אבינר "טהור". בשלב זה הכניס א' שני עדים ספוגים בדם וסת אדום כמעט ללא שוליים לבנים. על אחד כתב הרב אבינר: "אם זה שבעה נקיים – טהור", ועל השני כתב: "פצעת את עצמך, אל תבדקי בדיקה פנימית עד יום שביעי. תלבשי שחורים, שלמה אבינר", והוסיף גם מספר פלאפון.

באותה תקופה היה א' נסער מאוד מאוד, היו לילות שלא הצליח להרדם והיו אף לילות שכלל לא נכנס למיטה: במשך 11 שנים הוא נתן אמון מלא ברב, והוא מעל באמון והתיר לו איסורים מהחמורים ביותר בתורה!

עם כל העדים הנ"ל וכל התשובות של הרב אבינר ניגש א' יחד עם חבר נוסף לרב אליהו זצ"ל בביתו. הרב אליהו הזדעזע מאוד מהמראות וקרא לרבנית: "תראי מה שלמה אבינר מתיר לנו", ואחר כך זימן גם את הרב שמואל זעפרני והראה לו. הרב הורה: "תגידו בשמי לציבור שאסור לרב אבינר להורות בנושאים אלו".

לאחר ששמע הרב מלמד את ההוראה מהרב אליהו, ביקש מא' שיספר לאברכי הישיבה את כל מה שארע. לאחר חשיפת הדברים היה רעש גדול סביב הנושא גם בישיבה וגם בישוב, והתחילו לזרום סיפורים נוספים על כל מיני פסיקות מוזרות בעניינים אלו, ולא רק בענייני צבעים.

גם בפני הרב אברהם שפירא זצ"ל הובאו המראות, וגם הוא הזדעזע מאוד. בתחילה נתן הרב אליהו לרב מנחם בורשטיין מ"מכון פועה" לטפל בנושא. הרב בורשטיין התקשר לרב אבינר והוא אמר לו: "בכוונה הטעיתי אותם, ידעתי שהם בודקים אותי". הרב בורשטיין שאל את הרב אבינר איך הוא כותב טהור על דבר שודאי טמא, פוסק לא כותב כך גם כשחושד שבודקים אותו, וסיכם איתו שבפעם הבאה יכתוב "טמא" או "לא טהור". אולם גם לאחר מכן הוכנסו אל תיבתו של הרב אבינר דמי וסת נוספים וגם עליהם כתב טהור. כאשר הרב אליהו ראה את העדים ואת התשובות, היה שם כעס גדול. אז מינה הרב אליהו את הרב איסר קלונסקי, רב שכונת גבעת מרדכי, לטפל בנושא.

הרב קלונסקי, שראה את העדים והיה בקשרי ידידות עם הרב אבינר מקדמא דנא, התקשה מאוד להאמין שהרב אבינר התיר דברים כאלו. הוא אף חשד בזיוף והונאה. בשלב ראשון הוא זימן את א' ואיתו חבר נוסף, חקר אותם חקירת שתי וערב נוקשה, ולקח מהם את העדים הנ"ל. אחר כך הגיע לבית אל וחקר תושבים שסיפרו לו גם כן על כל מיני התרים מוזרים שהרב אבינר פסק להם. הרב קלונסקי שם בתיבת השאלות דמים אדומים לחלוטין, כמה פעמים ובזמנים שונים, ועל כולם היתה התשובה "טהור".

בסוף חודש אדר תשס"ה נפגש הרב קלונסקי עם הרב אבינר על גג ישיבת עטרת כהנים ומסר לו את דרישת הרב אליהו והרב שפירא כי יפרסם שהוא מפסיק להורות בנושאים אלו עד לאחר שתתברר הפרשיה. הרב אבינר הגיב: "אני יודע שיש חולקים עלי בעניין הפסיקה שלי בצבע 'חום', אבל מה אעשה ויש לי מסורת פסיקה להקל בזה מהרב אוירבעך של טבריה ומהרב שלמה פישר". לאחר דין ודברים ביניהם, הסכים הרב אבינר לדרישה, משום שכך מבקשים הרבנים הראשיים לשעבר. הוא כתב פתק בו הוא מודה לרב אליהו על טיפולו בעניין ומתחייב לעשות ככל אשר יאמר לו, ואף התקשר אחר כך ללשכת הרב אליהו כדי להודות לו עבור מה שטורחים עבורו.

בפועל, עברו כמה ימים, ולא היה פתק תלוי על תיבתו של הרב אבינר. לשאלת הרב קלונסקי שטלפן אליו, הוא השיב שכן תלה, אבל תלמידיו הורידו. לאחר מכן הוא התחייב שיתלה ולא יורידו. אולם בפועל הוא תלה על פתח ביתו הודעה בנוסח שהוא "מבקש באופן זמני לא להניח שאלות בנושא טהרה… הערה: תמסר הודעה נוספת כשהרב ישוב מחו"ל". הרב אליהו שמע את הנוסח וכעס עליו מאוד. 

בתחילת ניסן תשס"ה, בצעד חסר תקדים, הוציא הרב אליהו מסמך רשמי לרב אבינר שיפרסם בזה הלשון: "אני חדל מלהורות הלכה בעניני נידה כתמים ומראות וכל זה עד שתבוא הודעה חדשה". 

*********************************************

הרב אבינר אכן תלה נוסח זה, אך לאחר כמה ימים הפתק הורד והוא המשיך לענות לשאלות בעניינים אלו, בניגוד למה שכתוב בו. לבסוף גם פירסם שהוא חוזר להורות כי הענין הסתדר בדרכי שלום. בשיחה נוספת עם הרב קלונסקי, אמר הרב אבינר לפתע שהוא בכלל עיוור צבעים, וכך כתוב בתיק האישי הצבאי שלו. מיד אחר כך הלך הרב אבינר לפגישה עם הרב אליהו. בפגישה השתתפו גם הרב מאלי והרב גרינוולד מעטרת כהנים, והרב זעפרני והרב קלונסקי מטעם הרב אליהו. הרב אליהו בדק את ידיעתו של הרב אבינר בעניני דמים, הראה לו לוח צבעים של "טמבור" ונוכח שהוא פוסק היטב לגבי כל צבע וצבע, ואומר על טהור טהור ועל טמא טמא. מקורביו של הרב אבינר, שלא ידעו את מטרתה של בדיקה זו, חשבו שאם כך הרב אבינר יוכל להמשיך לפסוק וכך פרסמו בתחילת ניסן תשס"ה בשם הרב אליהו, ואמרו שבקרוב יצא מכתב מהרב אליהו שמתיר לו לפסוק. אולם הרב אליהו השתכנע מבדיקה זו שהרב אבינר אינו עיוור צבעים ואין לו שיטה מקילה בפסיקה, ואם כן הדברים חמורים עוד יותר. כשנודע לו שהרב אבינר חזר להורות הוא הורה להקים וועדה.

לא רק לרב קלונסקי אמר הרב אבינר שהוא מיקל על סמך היתר של הרב אוירבעך מטבריה. גם למקורבים אליו - הרב אליהו מאלי והרב אייל קרים סיפר זאת. כך אמר הרב אבינר גם לרב מנחם בורשטיין שהעיד על כך בפני הועדה, וכך היה מפורסם בבית אל. אולם הרב קלונסקי נסע לטבריה לרב אוירבעך, והרב אוירבעך אמר לו שהרב אבינר לא שימש אצלו בעניינים אלו ולא שאל אותו לגבי מראות. כאשר ראה את המראות שהתיר הרב אבינר, אמר בנחרצות: "מי שמתיר מראות כאלו, אינו יכול להורות כלל בעניינים אלו". 

כששמע הרב שלמה פישר – מגדולי הדור - שהרב אבינר טען כי למד ממנו היתרים אלו, יצא בשצף קצף כנגדו, קרא לו "עם הארץ", ומאוחר יותר, לאחר שהוועדה אסרה עליו להורות, כתב לוועדה מכתב בו קראו "הרשע שלמה אבינר" ודחק בהם לנדותו ולהחרימו ולא להסתפק באיסור הוראה בענייני נידה בלבד.    

*********************************************

הקמת הועדה 

הרב אבינר הסכים בפני הרב מנחם בורשטיין שתקום ועדה שתבדוק את הנושא. הרב אליהו מינה ועדה של תלמידי חכמים מובהקים: הרב דב ליאור, הרב יעקב יוסף והרב זלמן נחמיה גולדברג. כששמע הרב אבינר שקמה ועדה, חזר בו מהסכמתו לבירור הענין עוד לפני שהועדה התכנסה, וזאת למרות שנתן הסכמתו לרב בורשטיין והתחייב לרב אליהו כי "כל אשר יאמר לי (הרב אליהו) אעשה ואשמע". הועדה החלה בכל זאת בדיונים לאחר חג שבועות תשס"ה (משום שלצורך הצלת הרבים מאיסור, אין צורך בהופעת בעל הדין אם אינו מוכן לבוא, כמבואר בפוסקים), היא זימנה עדים ומהם התקבלו עדויות קשות מאוד, מלבד העדויות הנ"ל: 

היו כמה סיפורים על דם בתולים, שהרב אבינר קבע "טהור" (להלכה דם בתולים אוסר. ראה שו"ע סימן קצב); 

אשה בהריון שראתה דם והרב אבינר פסק, גם בלי להתעניין בגודל הכתמים: "הכל בסדר, היא בהריון ומסולקת דמים, אין להתרגש ממראה דם, הדם טהור. אשה רואה דם על ימין ועל שמאל, אין להתרגש. אתם מותרים"; 

וסת כמה שבועות אחרי ניתוח קיסרי: "זרם חלש אין בעיה"; 

כמה עדויות על דמים גמורים שאמר שזה דם פצע, בלי לשאול אם יש כאב וכדומה; הוא התיר דרך הטלפון זרימה חלשה בלי לראות את הדם, ואמר שאולי זה פצע. כשהתברר ע"י רופאה שהדם מהרחם. אמר: "מה, אתם לא יודעים שהרופא לפעמים טועה", או: "אז מה את באה אלי, אם את רוצה ללכת לרופאים תלכי לרופאים"; 

התרת דמים גמורים אחר לידה. שבועיים וחצי לאחר לידה הנשים הלכו למקוה; 

היפרדות שליה שגרמה לדימום בהריון, הוא פסק על פי דוגמא של דם מהיום השלישי: "טהור, וכך יהיה גם בהמשך" (למרות שמאוחר יותר הודה שלדעתו דם היפרדות שליה דינו כדם ווסת גמור); 

התרת וסת של מינקת, כמה פעמים, למרות שראתה בתאריכים קבועים, בנימוק ש"מינקת בחזקת מסולקת דמים", ועוד.

לאחר שמיעת העדויות הראשונות ולאחר שהרב אבינר לא הסכים לבוא, אמר הרב יעקב יוסף לתלמידיו בכולל שייזהרו לא לשאול את הרב אבינר כלל בעניינים אלו. הוא אמר שהוא מסתמך על המכתב שהרב אליהו שלח לרב אבינר כבר בניסן, שעדיין עומד בעינו. מאוחר יותר השתמש הרב אבינר בסיפור זה בתור הסבר מדוע החליט לא לבוא לוועדה ולא לשתף עמה פעולה.

לאחר שהתפרסמה הוראת הרה"ג אליהו פרסם הרב יונתן אלרן, רב הישוב כוכב השחר, חוברת הממליצה טוב בעד פסיקותיו של הרב אבינר. קבוצת רבנים אף פרסמה את תמיכתה ברב אבינר ובפסיקותיו על סמך חוברת זו. החוברת נכתבה על סמך "בדיקה מקיפה" שערך הרב אלרן: הוא הלך עם עשרות עדים לכמה רבנים וביניהם הרב ישראל גנס (מישיבת קול תורה), הרב דב ליאור, הרב נחום רבינוביץ והרב נויבירט, ויצר טבלה על פסיקותיהם. אח"כ הלך לרב אבינר ושאלו לפסיקותיו על עדים אלו ומצא שהרב אבינר פוסק סביר בהחלט ביחס לשאר הרבנים, ולעיתים אף מחמיר יותר מהם. "בדיקה" זו הוכיחה, כמו בדיקת הרב אליהו, שהרב אבינר יודע מצוין את ההלכה, אולם לא הוכיחה דבר לגבי מה שהוא מורה בפועל לשואלים.

הרב אלרן לא הסכים לבדוק בעצמו את הטענות ע"י הנחת עדים אנונימיים בתיבה. הרב אלרן לא יכל כלל לבדוק את דמי הוסתות שהרב אבינר טיהר כי הם לא היו תחת ידו. אף על פי כן ניסה הרב אלרן ליצור רושם כאילו הוא בדק מה שהונח בתיבה של הרב אבינר, וכתב בסוף החוברת שלו שהגוונים שמצא שיש רבנים שמטהרים, אלו הם הגוונים שעליהם יש מחלוקת בענין פסיקותיו של הרב אבינר. על פי כתבה שהתפרסמה ב"הארץ" בענין זה על ידי יאיר שלג הרב אבינר טען שהרב אלרן בדק ממש את אותם מראות שהניח א' בתיבת השאלות! 

א' ואברכים נוספים, החליטו להציג בפני הועדה את האמת. הם לקחו כמה עדים מוכתמים בדם וסת אדום ממש והלכו גם כן לרב ליאור, לרב גנס ולרב נויבירט. כולם אמרו שאין שום צד להתיר עדים אלו, ואין שום פוסק בעולם שיכול להתירם. אחר כך הכניסו מעדים אלו לתיבתו של הרב אבינר ושוב קיבלו תשובה "טהור". העדים הנ"ל הובאו בפני ועדת הרבנים, ולאחר הזעזוע, הוחלט ע"י הועדה לשלוח שליח שלהם, שאין לו כל קשר לעניין, כדי לבדוק זאת באופן מוחלט: הועדה הכניסה למעטפה עד עם דם וסת ושלחה על ידי שליח בית הדין לתיבתו של הרב אבינר, עם הערה בכתב ידו של הרב יעקב יוסף: "בדיקת היום השביעי". וגם שם נתקבלה התשובה "טהור".

גם לפני וגם אחרי עבודת הועדה, היו נסיונות רבים לסיים את הפרשה מבלי להוציא אותה לציבור, על ידי כך שהרב אבינר יפסיק מעצמו להורות בעניינים אלו. כמה ימים לפני שפורסם הפסק של הוועדה, נפגשו הרב קלונסקי, הרב זעפרני והרב שטיינר עם הרב אבינר, בשליחות הרב אליהו והרב שפירא, והציעו לו הצעה מפליגה עוד יותר כדי שיוכל "לרדת מהעץ בכבוד" – שיוקם בית הוראה בבית אל בנשיאותו, אשר יפסוק בעניינים אלו, אולם בפועל יפסקו בו רבנים אחרים מבית אל ולא הוא. אולם הרב אבינר סירב לכל ההצעות הללו.

על אף שלאור השקרים הרבים בהם נתפס הרב אבינר, היה ברור שהרב אבינר מכשיל בזדון, חששו מאוד כמה מהרבנים מפרסום הפרשה לציבור, ולכן הוציאו פסק בלשון מינורית, הממשיכה לכבד אותו ואוסרת עליו להורות רק בעניינים אלו של נשים, נידה ומראות. על הפסק חתמו חברי הוועדה, בצירוף חתימתם של הרב אליהו והרב שפירא זצ"ל. 

המכתב נשלח למועצה הדתית של בית אל ובנימין והרבנים אמרו להפיצו ברבים לכל מי שעלול להיכשל על ידו. גם לאחר שהתפרסם הפסק של הוועדה, המשיך הרב אבינר להורות בעניינים אלו כרגיל. הוא ותלמידיו יצאו במסע פרסום בעיתונות, שמטרתו ליצור רושם שאף אחד לא חולק על גדולתו העצומה, ויש רק מחלוקת נקודתית והלכתית בעיקרה בענייני מראות דמים, כמו שאר מחלוקות כדרכה של תורה. לעומת זאת לא מצאו המתלוננים מי שיסכים לפרסם מכתב תגובה של הוועדה, או מי שיפרסם במדויק את תוכן פסקי הדין שיצאו כנגד הרב אבינר גם בהמשך, בעיתונות ובאמצעי התקשורת לא פורסמו דברים אמינים ומוסמכים על הפרשה שיבהירו מה האמת בצורה מסודרת. 

שליחים רבים הגיעו לרב אליהו מטעם הרב אבינר, בניסיון להחזיר לו את כושרו ולטעון שנעשו כאן דברים שלא לשם שמים, בגלל ההתנתקות ופרשת סירוב הפקודה, או בגלל סיבות אחרות. הרב אבינר אף שלח בעצמו מכתבים ארוכים לרב אליהו ולרב גולדברג ובהם הוא קונן באריכות על כך שמתנכלים לו. הרב אליהו לא ענה למכתבו, והרב גולדברג הסביר שאינו רוצה להיכנס למחלוקות וחשב שהוועדה היא על דעת כל הצדדים, אולם מעצם הפסק של הוועדה הוא לא חזר בו מעולם. הוא אף שלח את תלמידיו עם מכתב בכתב ידו אל רבנים אשר פרסמו בשמו שהוא חזר בו, כדי שיווכחו לראות שלא חזר בו. 

למקורבים של הרב אבינר שהגיעו השכם והערב אל הרב אליהו, ענה הרב לבסוף שאם לא מקובלת עליהם הוועדה, שילכו לדון בביה"ד האזורי של הרבנות הראשית. גם לאנשים אשר הוכשלו על ידי הרב אבינר ובאו לרב אליהו בבקשה שיורו לפוסלו לגמרי מלכהן כרב או להוציא קריאה חוזרת ביתר תוקף, עקב העובדה שהרב אבינר ממשיך להורות בעניינים אלו מידי יום, אמר הרב אליהו שייפנו לביה"ד האזורי, ולמה שביה"ד האזורי יאמר, הוא יצטרף בחתימתו.

אף אחד מן התומכים ברב אבינר לא הסכים לנסות ניסיון פשוט בעצמו ולהניח דמי וסת בתיבתו של הרב אבינר. משום מה הם העדיפו לטמון את ראשם בחול, ובלבד שלא לומר שהרב אבינר מכשיל בזדון. נסיונות הידברות עם התומכים בו, נכשלו פעם אחר פעם. בתשרי תשס"ו הוגשה תלונה לרבנות הראשית על ידי אנשים מבית אל שהוכשלו על ידו, כדי שיבדקו את הפרשה לאחר פסק הוועדה וידונו בהסרתו ממשרתו, אולם לא נתקבלה כל תגובה.

*********************************************

דבר הרבנים

בתמוז תשס"ו התכנסה הוועדה שוב, כשנה לאחר הפסק, יחד עם רבנים נוספים (כעשרה במספר), ודנו בהשלכות של הפסק ובמציאות העגומה, שהרב אבינר לא שת לבו לפסק והציבור בבית אל ממשיך לשאול אותו מידי יום ביומו. לוועדה הגיעו עדויות על כך שבדקו אותו עוד כמה פעמים והוא ממשיך להתיר דמים גמורים עד עכשיו, מידי יום ביומו. הדברים שנאמרו שם הוקלטו וסוכמו בפרוטוקול.  

נאמרו שם דברים חמורים מאוד שאינם משתמעים לשתי פנים, מהם עולה באופן ברור כי לדעת כולם הרב אבינר יודע את ההלכה ובכל זאת מכשיל את הציבור, ולכן אסור לרב אבינר להורות בשום דבר ועניין, יש להזהיר את הציבור מפניו, יש להימנע מהשתתפות עמו ואין לסמוך על ספריו ומאמריו. אחד הרבנים העיד שכן אמר לו גם הרב אברהם שפירא במפורש. הועלה שם החשש הרב מפני פילוג ומפני חסידים רבים שימשיכו ללכת אחריו בכל מקרה ואיתם גם רבנים שונים, אולם הוחלט לפרסם מכתב שיחתמו עליו כמה שיותר רבנים, שיבהיר את הדברים בצורה ברורה ויציל את מי שניתן להציל. המכתב נוסח על ידי הרבנים (ראה קובץ "פרסום לציבור") וכ-25 רבנים חתמו עליו, אולם בסופו של דבר הוא לא פורסם. 

רבנים רבים נוספים אמרו כי הם יודעים את העובדות ומאשרים אותן, אך חששו לחתום. ברור היה כי חתימתם של גדולי הדור היתה יכולה להביא רבים נוספים לחתום, אולם למרות שהרב אליהו והרב שפירא זצ"ל, ויבלח"א הרב אלישיב והרב עובדיה יוסף אמרו את דעתם בפירוש (הרב אליהו אמר זאת לרב זעפרני ולרב קלונסקי; הרב שפירא אמר זאת לרב אב"י כלאב; הרב אלישיב אמר זאת לבית הדין של הרב אברהם דב לוין – ראה להלן; הרב עובדיה אמר זאת גם לרב בקשי-דורון, גם לבנו הרב דוד יוסף, וגם לרב שמואל טל), הם לא הסכימו לחתום ראשונים, כל אחד מסיבותיו הוא, אולם כולם היו תמימי דעים שיש להזהיר באופן אישי את מי שיש סיכוי כי ישמע. 

באותו החודש אירע דבר נוסף: הועלו טענות מצד גיסו של הרב אבינר, לזכותו, בפני הרב שמואל טל המכיר את הגיס שנים רבות. הרב טל שנחשף גם הוא לפרשה נפגש עם הרב אבינר כדי לברר את הדברים ישירות. בפגישה הראשונה שאל אותו הרב טל שאלות רבות, האם יש לו שיטה מיוחדת בענייני טהרת המשפחה, כתמים, היפרדות שיליה, דימום שזורם לאט, זיהוי דם פצע ועוד (חלק מן העדויות). על כל אחד מן הנושאים הללו ענה הרב אבינר שהוא מחמיר, ופירט את שיטתו. השיטות אותן הזכיר אבינר הן מן המחמירות ביותר בפוסקים. לבסוף שאל הרב טל כיצד לאור דברים אלו הוא מסביר את העדויות שהובאו לפני בית הדין? ונענה כי נכתבו תשובות מפורטות לכל העדויות אחת לאחת. הרב טל ביקש לשמוע את הדברים, ונענה שהמכתב המפורט יישלח לו בפקס. לאחר זמן מה נתקבל פקס, בו נאמר כי התשובות המפורטות בכתב הלכו לאיבוד. הרב טל התקשר ולחץ לקיים פגישה נוספת כדי להסביר את הדברים בע"פ.

בפגישה השנייה התייחס הרב אבינר לחלק מן העדויות, ונקט באוקימתות שונות שאינן מתקבלות על הדעת, וחלקן סותרות את העדות עצמה, כמו: "דימום איטי הזורם חלש שהתרתי, הכוונה לכתם" וכו'. על חלק מן העדויות לא השיב כלל. על כל העדויות הקשורות למראות השיב שהן היו בצבע חום, או חום הנוטה לבורדו (מה שהוא עצמו אמר בפגישה הראשונה שהוא מטמא). לאחר מכן בירר הרב טל את הדברים עם הרבנים (בתוכם הרב ליאור, הרב יעקב יוסף, הרב קלונסקי, הרב אליקים לבנון והרב שבתי סבתו) ועם העדים, וכולם אמרו בצורה ברורה שראו צבע אדום לחלוטין - דם גמור. כך גם ראו רבני הועדה.

******************************************

פניות לרבנות הראשית ולבית הדין

בתשס"ז פנו הרב ליאור והרב יעקב יוסף לרבנות הראשית, גם הרב שאר ישוב הכהן לחץ על הרבנים הראשיים לבדוק את הענין. בעקבות הפניות היתה ישיבה של הרבנות הראשית והחליטו להקים וועדה שתדון בנושא. בפועל לא הוקמה כל ועדה. מכתבים רבים שנכתבו לרבנות הראשית ולעומדים בראשה בעניין, לא נענו כלל.

בתשס"ז אף הגישו הרב יעקב יוסף והרב עידוא אלבה מקרית ארבע תביעה נגד הרב אבינר בבית דין 'בלתי תלוי', בו לא יוכל לטעון שלא בא משום שרוצים להתנכל לו על רקע פוליטי, כפי שטען. מטרת התביעה היתה לאכוף את פסק הוועדה וכן להרחיב אותו על כלל פסיקותיו. התביעה הוגשה בביה"ד של הרב אברהם דב לוין בירושלים (נכדו של הרב אריה לוין זצ"ל. אל בית דין זה מפנה הרב אלישיב שליט"א את הפונים אליו בענייני ממונות). ביה"ד זימן את הרב אבינר והוא לא הגיע. לאחר עיון בחומרים שהוגשו לפניו, אסר ביה"ד לשאול אותו בהלכה ולתת במה לדעותיו עד שיבוא לבי"ד להסביר עצמו. ביה"ד שלח את הפסק עם הנימוקים המפורטים לגופים המפרסמים את דעותיו. בפסק זה הובאה במפורש גם דעתו של הרב אלישיב בעניין, שאסור לרב אבינר להורות על סמך העדויות ששמע וראה. אולם אף אחד מהגופים שאליהם הופנה הפסק לא התייחס לפסק בית הדין ולא פעל לפיו.

בסופו של דבר הוגשה תביעה בביה"ד האזורי בשבט תשס"ח, על ידי הרב אלבה. הרב אבינר ניסה להתחמק מלהגיע, אבל לבסוף הוא חתם אצלם על שטר בוררות מחייב. היו דיונים רבים במשך כשנה, בפניו, כאשר הרב אבינר מיוצג ע"י אחד מבכירי הטוענים הרבניים – משה מיטלמן. הגיעו 13 עדים להעידו נגדו, ביניהם עדים חדשים עם סיפורים שלא היו בפני הוועדה, אנשים שהוכשלו על ידו, כולל עדות על היתר נישואין בפסול חיתון של אשת איש, האסורה לכל הדעות עפ"י ההלכה. כל הרבנים האחרים שנשאלו בענין פסקו שאסור להתחתן והרב אבינר התיר. הגיעו עוד 2 מכתבים חתומים עם סיפורים של אנשים שחששו להגיע בעצמם. היתה גם עדות ארוכה ומפורטת של הרב קלונסקי, כשליח הוועדה, ואישור בחתימה של הרב ליאור ומכתב של הרב יעקב יוסף ביחס למה שהתרחש בועדה. הובא גם פסק מפורש מספרו 'שאילת שלמה' שבו הוא עוקר למעשה את החובה להראות לחכם מראות דמים שלשואל יש ספק לגביהם. הופיע עד עם הקלטה שבה הרב אבינר התיר להסתכל על תמונות פרוצות של נשים ואף הדריך את העד כיצד לרכוש ספר כזה.

הרב אבינר היה נוכח בדיונים. הוא ובא כוחו חקרו את כל העדים חקירה נגדית, והביאו גם הם עדים משלהם. העדות המרכזית מצידם היתה זו של הרב אלרן. הרב אבינר נדרש להביא את טבלת הצבעים שאותה הציג במהלך אחת העדויות, כשהוא טוען שעל פי הרישומים שמופיעים על גבי טבלה זו הוא פוסק. בתחילה סירב להביאה, אך לבסוף נאלץ להביאה. על פי הטבלה הזו, בצירוף לעדות הרב אלרן הוכח לחלוטין שהוא פוסק להתיר מראות אדומים שאי אפשר להתיר.

הרב אבינר ניסה להתכחש להיתרים שהוא עצמו כתב בספרים. במהלך הדיונים והערעורים הוא ובא כוחו התבטאו כלפי העדים, כלפי הוועדה וכלפי התובעים בביטויים גסים ונוראים: כינו את הוועדה "ועידת זנות", דימו את עדותו של מורה הוראה בבית אל ל"הכנסת חצי אבר", כתבו בלעג עוקצני על איברים צנועים בגופה של אשה ועוד.

*********************************************

פסק בית הדין

בג' תמוז תשס"ט ניתן פסק ביה"ד (ראה בקובץ "פסק ביה"ד האזורי") הפסק אסר עליו להורות בכל ענייני נשים. בפסק הודגש שההוראה שאוסרת עליו להורות היא לאלתר (גם אם יוגש ערעור). הדיינים שדנו בתביעה הם: אב"ד הרב ישראל יפרח, הרב יוסף הייזלר והרב אברהם צבי שינפלד. לגבי הסרתו ממשרה רבנית והאיסור להורות גם בתחומים אחרים, כתבו הדיינים שאין זה מסמכותם, והנושא נמצא בסמכותה של הרבנות הראשית. הדיין השלישי התנגד אמנם, אך בכל טענותיו לא התייחס לטענותיהם של חבריו. מלבד זאת, וודאי שבכל פסק בית דין בכל נושא בעולם, ההלכה והפסיקה היא כרוב הדעות. 

הרב אבינר הגיש בקשה ל"עיכוב ביצוע" עד שתתקבל החלטה בערעור, אולם אב בית הדין הסביר בתשובה שאי אפשר לקבל את בקשתו משום שיש פה הכשלת הרבים יומיומית: "לדעתי יש לדחות את בקשת ב"כ הרב אבינר לעיכוב פסק הדין שניתן ביום ג' תמוז האוסר לדעת הרוב על הרב אבינר להורות לאלתר בעניני נשים, נידה, כתמים ומראות. וזאת מאחר ודעת הרוב היא שהוא הכשיל בהוראותיו את הרבים, וכל עיכוב ביצוע הפסק דין יגרום שהרב אבינר ימשיך להורות ויכשיל את הרבים". ביחס לטענות כנגד נימוקי ההחלטה, כתב והבהיר הרב יפרח "אין ביה"ד מתעלם מהעדויות של הצדדים. ביה"ד כותב שגם לולא העדים, אוסרים על הרב אבינר להורות, מפני הודאתו וגם על סמך ספריו" (ראה בקובץ "דחיית עיכוב ביצוע").

בשנת תשס"ט הוגשו לביה"ד הגדול הוכחות מוחלטות על כך שהוא ממשיך להורות בענייני נשים וגם בפרהסיא ובאינטרנט, ונותן היתרים שאף אחד לא מתיר, כמו היתר חופשי לקחת תרומת זרע מגוי, גם אם יש כבר כמה ילדים. הרב אבינר אינו מכחיש את העובדה שתיבת השאלות שלו עדיין מתמלאת במראות נידה, וכל השואל מקבל תשובה. פנו לביה"ד הגדול בבקשה שיקיימו דיון בערעור ושיאכפו את הפסק, אולם בית הדין הגדול העדיף להתעלם, אפילו לא כתבו תגובה. בלית ברירה הוגשה לאחרונה בקשה לבית המשפט להעברת בורר מתפקידו, כדי שאפשר יהיה לאכוף את הפסק באמצעות בית המשפט מכוח חוק הבוררות. (שהרי הרב אבינר הפסיד בבוררות ואינו מקיים את הפסק).

למרות שמדובר בניצול סמכותו של רב כדי להחטיא באיסורי כרת משפחות תמימות מידי יום, אין נכונות והתגייסות רבנית משמעותית לטיפול בפרשה כפי שההלכה מחייבת. 

בגלל חומרתם של האיסורים, אסור להשאיר את הרב אבינר בתפקידו אפילו יום אחד. 

השלמה עם הפשעים משמעותה ויתור על הנשמה - על קודש הקודשים של העם היהודי.