מי אתה, הרב אבינר?
(דברים שנחשפו וגילויים מטלטלים שהוסתרו).
בפרשת ההאשמות כלפי 'הרב' שלמה אבינר על פגיעה קשה בנשים, שנחשפה בתשס"ג (2002), מידע חשוב הועלם מהציבור או הושתק בכח.
כמעט לא דווח לציבור על שינויי גרסאות, הטעיות ושקרים חוזרים ונשנים.
לטובת הציבור יועלו כאן בע"ה דברים יסודיים על הפרשה שחלקם לא פורסמו בשום אתר תקשורתי ובשום במה ציבורית של הציונות הדתית. יקרא הציבור וישפוט!
כמו כן, נצרף קישור למחקר חשוב של הרב אודי פרומן על פסק הדין של בית דינו של הרב מצגר, לטובת אבינר. הרב פרומן חושף היבטים חשובים מאוד על הפסיקה והרקע לפסיקה.
למחקר של הרב פרומן ורונית עיר-שי -
לחצו כאן
לפוסט חשוב מאוד על הטעיה חמורה של 'הרב' אבינר שניסה ליצור מצג שוא בבית הדין כדי 'לטהר את שמו'
******************************
דברי רקע:
(כתבת התחקיר של קלמן ליבסקינד).
בחשוון תשס"ג פורסמה כתבת תחקיר גדולה של קלמן ליבסקינד ב'מעריב'. בכתבה הואשם 'הרב' שלמה אבינר בהתנהגות פסולה, חריגה ופוגענית כלפי נשים. הובאו בפני הקוראים תיאורים מפורטים על דפוסי פעולה של אבינר ועל אופני הפגיעה.
אבינר הודה בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד בחלק ניכר ומשמעותי מההאשמות כלפיו ודבריו הוקלטו.
לשמיעת קטע קצר מההקלטה של הראיון
לחצו כאן
כעבור זמן קצר מאוד סתר הרב אבינר את עצמו והכחיש הכל בפרסומים ציבוריים שונים. לשמיעת דברי עורך 'מעריב' דאז, אמנון דנקנר, על הסתירות בין גרסאותיו השונות של אבינר
לחצו כאן
דנקנר סיפר גם על האלימות כלפי שתי הנשים שהתראיינו לכתבה.
בשום פרשה שנחשפה בציונות הדתית לא היתה מתקפה דומה כלפי מי שהעזו להתלונן. יותר ממאה רבנים הוחתמו על עצומות גינוי מזעזעות נגד הנשים ונגד העיתונאי. פורסמו נגדן ונגד הכתב השמצות בקנה מידה גדול מאוד. עד היום לא תוקן העוול של 'העצומות'. כתבה ביקורתית בודדת על העצומות פורסמה על ידי הרב יובל שרלו בעיתון 'נקודה'. כותרת הכתבה היתה: 'לא נהגנו כהלכה'.
בין ההאשמות הראשונות שהועלו בכתבה היתה האשמה על מעשה חריג של נגיעה מכוונת ברגלה של אשת איש. הנגיעה (בברך) נמשכה כמה דקות.
כמו כן דווח על מקרים נוספים של 'נגיעות גופניות חטופות', שבהם נגע הרב אבינר ברגלה של אשת איש בזמן ששהה עימה ביחידות ברכבו. מעשים אלו נעשו במסגרת יחסי מרות בניגוד לרצונה של האשה והם מוגדרים כהטרדה מינית.
"נגיעה שאינה מקרית"
(תלונות שונות על מגע גופני).
בעניין ה'נגיעות', נביא ציטוטים מהכתבה עצמה:
"במסגרת אחת הפגישות שקבעתי עם הרב אבינר ליד הכותל", מספרת 'רות' (שם בדוי של אשת איש), "הוא היה צריך להגיע מכיוון ישיבת עטרת כהנים. ישבתי שם אחר הצהריים על ספסל אבן וחיכיתי לו. כשהוא הגיע, הוא התיישב לידי, הצמיד את הברך שלו לברך שלי ונשאר ככה. לא האמנתי שזה קורה במציאות. זה היה כזה שוק. הכל ביחד, מול הכותל, מקום קדוש.
אני פשוט לא הגבתי. לא עשיתי כלום. ישבתי שם כמו משותקת. לא זזתי. זה לא שאפשר להגיד שזה היה בלי כוונה, שהוא נגע וישר זז.
הוא נשאר במצב הזה כמה דקות. זה נראה לי נורא ארוך. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני הרגשתי שזה היה לו מאוד חשוב, שהיה איזה להט מהצד שלו. זאת תחושה, זה לא דבר שאני יכולה להסביר. הוא פשוט מאוד רצה את זה, לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".
בציטוט נוסף מהכתבה קלמן ליבסקינד פונה לרב אבינר ואומר לו שהמתלוננת 'רות' (שם בדוי) "תיארה כמה מקרים שנגעת בה, כשהמקרה הבולט היה בפגישה שלכם לא רחוק מהכותל".
הרב אבינר משיב לכתב:
"זה שטויות. זה דמיונות".
קלמן מוסיף ואומר לאבינר:
"היא טוענת שפעמים רבות כשישבתם ברכב שלך היית מתכופף לתא כפפות ונוגע ברגליה".
הרב אבינר משיב:
"זה שטויות. אני מוכן לומר שהיו ביטויים שהיא פירשה אותם בצורה לא בריאה.
אבל זה לא היה".
לסיכום:
הרב אבינר הנחשב כ'מומחה לענייני צניעות' הואשם בכתבה בין היתר בהיצמדות לברך של אשה נשואה במשך כמה דקות.
כמו כן הוא הואשם בנגיעות חטופות חוזרות ונשנות ברגלה של האשה בזמן ששהה עימה ברכבו.
התרחשויות בבית הדין הרבני
המתלוננת הנשואה ובעלה תבעו את הרב אבינר בבית הדין הרבני, בתשס"ה. נושא התביעה היה התנהגות פסולה ואסורה כלפי האשה לאורך תקופה שנמשכה כשמונה שנים. האשה היתה אז בשנות העשרים. אבינר היה אז בשנות הארבעים.
אבינר הואשם גם בהשמצת הנפגעת בפומבי לאחר שהעזה להתלונן.
אשה נוספת שתלונתה פורסמה בעיתון מסרה עדות מפורטת ארוכה בבית הדין.
להגנתו, שלח הרב אבינר לבית הדין מסמכים של 'אנשי מקצוע'.
אותם כותבים (הפסיכיאטר נתנאל לאור ועו"ד רז נזרי) כלל לא התייחסו ספציפית לתלונות על 'נגיעות'.*
רז נזרי, עוזר ליועץ המשפטי לממשלה דאז, הסביר במכתב לח"כ גילה גמליאל מיום י"א באלול תשס"ג מדוע הוחלט בפרקליטות לסגור את התיק נגד הרב אבינר לאחר שאחת הנפגעות הגישה נגדו תלונה במשטרה.
נביא ציטוט מדבריו:
"אף שבתלונות נאמר כי רבנים אחרים אמרו למתלוננות או למי מהן כי רב לא צריך להתבטא כך (ואין בידינו כמובן להידרש לשאלה זו) לא נמצא כי בדברים שמיוחסים לרב אבינר יש עבירה פלילית..."
"השמצות זדוניות"???? "שנאה עמוקה"?????
כעת נברר: מה היתה עמדת הדיינים עצמם.
מעבר לכך שהדיינים התעלמו מהדפוסים הפוגעניים של אבינר שחזרו על עצמם במשך שנים עם נשים שונות, ותוארו בכתבה בעיתון, הופיע בפסקי הדין תיאור דל מאוד של העובדות והיו גם שיבושים מהותיים.
שני בתי דין פסקו לטובת הרב אבינר.
בית דין האיזורי פסק לטובתו בתשס"ה. (אחד הדיינים בהרכב של האיזורי היה אב בית הדין בהרכב שהוציא פסיקה נגד הרב אבינר בתשס"ט. על כך ייכתב בהמשך בע"ה).
כעת נתייחס להיבטים מתוך הפסיקה ולהתנהלות של בית הדין הרבני הגדול לערעורים שפסק לטובת הרב אבינר, בתשע"א.
שלושה דיינים היו בהרכב שפסק בעניינו של אבינר בבית הדין הרבני הגדול -
הרב אברהם שרמן
הרב חגי איזירר
ואב בית הדין הרב יונה מצגר.
נפתח בכך שבפסק הדין התייחס הדיין הרב אברהם שרמן למהלך של פניית האשה לעיתון כ'מסע השמצה' לשם פרסום 'דברי השמצה זדוניים', מתוך 'איבה ושנאה עמוקה'.
הנה לפניכם ציטוט קצר מדבריו: "יצוין שטענות אלו ש... העלתה והשמיצה... בכתבה בעיתונות... נבעו משנאה עמוקה. על כן... אין לקבל את דבריה וטענותיהם שבאים על רקע של שנאה עמוקה, כאמינים ונכונים". סוף ציטוט.
לאור האמירות הקשות הללו נגד התובעת, שנכתבו ללא שום ביסוס, נברר - מה היתה ההתייחסות הספציפית לתלונת האשה על הנגיעות הגופניות הכפויות?
"אמרה שברכי נגעה בברכה"
(מה הושמט בדברי הדיין)
בתיאור של הדיין הרב שרמן בפסק הדין ביחס לתלונה על הנגיעות הגופניות, נעדרו דברים יסודיים:
א. לא נכתב על ידי הדיין שהאשה התלוננה בראיון לעיתון על הצמדת הברך של הרב הפוגע לברך שלה במשך כמה דקות. כמו כן לא מוזכר כלל בדברי הדיין שהאשה אמרה בראיון לעיתון: "לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".
ב. הדיין לא כתב כלל שהאשה התלוננה בראיון לעיתון על נגיעות חוזרות ונשנות ברגלה בזמן ישיבה ברכבו של הרב הפוגע.
נדגיש: ביחס למקרים שהזכרנו כלל לא נכתב על ידי הדיין שדובר על נגיעות ברגל או בברך.
כך ניתן אולי לחשוב שהיו נגיעות בקצה השרוול וכיו"ב.
ג. לא צוטטו הדברים שאמר הרב אבינר עצמו בבית הדין הרבני הגדול ונכתבו בפרוטוקול מיום א' סיון תשס"ח:
"אמרה שבספסל הכותל ברכי נגעה בברכה"...
ד. לא נמצאה בפסק הדין מילה על הרגשות הפגועים של האשה שחוותה חוויה קשה ומטלטלת (דבר שתואר בכתבה בעיתון).
כעת יובא התיאור המשובש והחסר של הדיין הרב שרמן שהופיע בעמוד 2 בפסק הדין, ביחס לעובדות:
"לדבריה (של התובעת), היו מקרים בהם (הרב אבינר) נגע בה כשישבו בספסל אבן ברחבת הכותל או שהושיט יד ליטול חפץ ברכב...".
מעבר להשמטות יש גם שינוי של עובדה משמעותית. הדיין כתב בשם התובעת שהאירוע הראשון היה "ברחבת הכותל".
האשה דיברה על אירוע 'לא רחוק מכותל'. מעולם לא סיפרה שהאירוע היה ברחבת הכותל.
'דברים שקורים על ספסל' ו'נגיעות אחרות'
סגנון דומה לסגנונו של הרב שרמן אנו מוצאים אצל הדיין הרב חגי איזרר.
כך כתב הרב איזירר בעמוד 5 בפסק הדין, בשם התובע:
"המעשים האסורים (מעשי הרב אבינר כלפי התובעת):
א. נגיעה באשה כשישבו בספסל אבן ברחבת הכותל ונגיעה כשהושיט יד ליטול חפץ ברכב או כשהוריד ספר..."
נבהיר: התובע והתובעת מעולם לא אמרו שהאירוע בזמן ישיבה על ספסל היה ברחבת הכותל.
אף על פי כן כתב הרב איזירר "יש אומדנא דמוכח שדברים שקורים על ספסל אבן ברחבת הכותל לא נעשים בכוונה, וכפי שטען הרב א. לגבי הנגיעות האחרות הסביר הרב בדיונים שהם בלא בכוונה..."
לגבי 'הנגיעות האחרות' לא הוסבר על ידי הדיין מה בדיוק היו הנסיבות והרקע למעשים, על פי תלונת התובעת שפורטה בראיון לעיתון. כמו כן לא הוסבר למה יש להאמין לרב אבינר, לשיטת הרב איזירר, שמעשיו נעשו 'לא בכוונה'.
הדיין השלישי בתיק, אב בית הדין הרב מצגר, לא התייחס לתלונות על מגע גופני.
וכך כתב הרב מצגר בפסק הדין בעמוד 9, במילים כלליות:
"לאחר עיון בחומר הרב שבתיק זה, אני מצטרף לדעת עמיתי לפיה דינו של ערעור זה להידחות...".
לאחר שניתנה פסיקת בית הדין לערעורים בתיק לטובת הרב אבינר בתשרי תשע"א, נפתח התיק ל'עיון מחדש'.
בשלב זה, הבהיר התובע לדיינים בכתב שהאירוע של הנגיעה בברך לא התרחש ברחבת הכותל. בנוסף, התובע ציטט עבור הדיינים קטעים מתלונות האשה על המגע הגופני, כפי שפורסמו בעיתון. (ציטוטים ותיאורים על מה שאירע באמת הבאנו בקטע שכותרתו 'דברי רקע').
'אומדנא חזקה' או שינוי האמת?
היה מתבקש שלאחר הבהרת התובע העוול יתוקן מיידית, ותבוטל לאלתר ה'אומדנא' של הרב איזירר!
לא זו בלבד שה'אומדנא' התבססה על 'נתון עובדתי' שאינו נכון, היתה גם התעלמות של הדיין ממה שסופר בעיתון על 'נגיעות חטופות' ברגלה של האשה הנשואה שהתרחשו שוב ושוב במקום שכלל אינו גלוי וחשוף כמו 'רחבת הכותל' - ברכב הפרטי של הרב הפוגע.
(באותה תקופה הרב אבינר היה נוהג בעצמו).
בבית הדין גם לא נשאלה השאלה: למה קיים הרב הפוגע פגישות רבות עם אשה צעירה נשואה ביחידות ברכבו? ומה היתה האוירה הכללית שיצר הפוגע על ידי מחמאות ודיבורים של קרבה ורמיזות פסולות (כפי שסיפרה התובעת וכפי שהודה הפוגע באופן חלקי)?
לאור הדברים האמורים, ולאור גילויים נוספים שחשף העיתונאי קלמן ליבסקינד באומץ וביושר אכן התבקשה 'אומדנא' - אומדנא הפוכה, כלפי מי שמייצג בפומבי 'צניעות מחמירה' ומתיר לעצמו את האסור בסתר.
מה אירע בפועל? לאחר פתיחת התיק לעיון מחדש הדיינים לא שינו דבר ולא תיקנו דבר.
ישאל את עצמו כל אדם הגון:
למה לא תיקנו הדיינים את העוול?
למה לא ביטלו את פסק הדין שנשען על אותה 'אומדנא'?
חיזור אובססיבי. לא 'טיפול רגשי'.
(כיצד אבינר פגע עמוקות).
גם ביחס לביטויי חיבה וקרבה מילוליים שהיו, התובעת טענה שדובר על הרבה ביטויים שהושמעו במשך שנים ארוכות ואף נמסרה לדיינים על ידי התובע הקלטה של שיחת התובעת עם אבינר שבה הרב אבינר אינו מכחיש כלל את דבריה על ריבוי הביטויים, אלא רק מנסה לטעון להגנתו שהתכוון 'לעזור'.
בית הדין הרבני הגדול התייחס בפסיקתו לארבעה ביטויים בודדים, ולא החמורים ביותר, כאשר אחד הביטויים שהוזכר בפסק הדין ('מלכתי') לא היה ולא נברא. בשום צורה לא ציינו שנמסרה לבית הדין ההקלטה שהזכרנו והקלטה נוספת.
בהקלטות נשמע הרב אבינר כשהוא מתרץ חלק מהביטויים שהושמעו על ידו, באוזני התובעת (ביטויים כמו: 'נשיקה על מצחך' וכיו"ב).
לשמיעת קטע מעוד הקלטה שמתעדת הודאה של אבינר בפניו של קלמן ליבסקינד בהשמעה של ביטויי קרבה וחיבה כלפי אשה
לחצו כאן
(הקישור מובא כאן פעם שנייה).
כאן המקום להבהיר:
למה כל כך חשוב להתייחס לריבוי של ההתבטאויות, לריבוי הפגישות שאבינר קיים ברכב, לריבוי ה'נגיעות הגופניות החטופות' ועוד צורות התנהגות דומות?
כי על ידי הריבוי נוצרה הפגיעה העמוקה. זו היתה השיטה שנחשפה - כך הוא טווה חוטים של תלות וניצול רגשי.
מסקנה פשוטה:
בית הדין העלים את הנתון שהוא לב ליבו של סיפור הפגיעות בנשים!
וכל מה שפירטנו עד כה, הינו חלק ממסכת של עוולות חמורות שנעשו בבית הדין הממלכתי, שמשתייך למערכת הצדק במדינת ישראל!
בפסק מתשע"א בית דינו של הרב מצגר חיזק את פסק בית הדין האיזורי וקבע שהאשה מחויבת בהתנצלות פומבית בפניו של הרב אבינר!
דברים קשים מאוד של הדיינים נגד התובעת שהופיעו בשני פסקי הדין פורסמו ברבים וגרמו נזק עצום. לא הוסבר לציבור על מה בדיוק הסתמך הרב איזירר ועל מה הסתמכו חבריו בפסיקתם.
כך 'ניצח' הרב אבינר בבית הדין.
אחר הדברים האלה - נותרה אוירת פחד והשתקה.
כי מה הסיכוי של אשה פשוטה מול מערכת שנוהגת כך?
לכן איננו יודעים כמה נשים בדיוק נפגעו מחיזוריו המתעתעים של אבינר. ודאי לא רק שתי הנשים שסיפוריהן פורסמו בכתבה בעיתון. נפגעת שלישית התראיינה אצל קלמן ליבסקינד אך ברגע האחרון ביקשה שתלונתה לא תפורסם. כמו כן קיים מידע נוסף על תלונות שמעולם לא נבדק.
באתר 'כימציון' שמפרסם דברי תורה של אבינר עדיין מופצת הקלטה שבה אבינר אומר לתלמידיו דברים שמגחיכים מאוד את תלונת התובעת ומציגים אותו כ'צדיק ונקי כפיים'.
הוא יוצר מצג שוא לגבי התוכן של התלונות וכצפוי, מסתיר את האמת על הודאותיו בחלק משמעותי מההאשמות.
לשמיעת ההקלטה (שחלק ממנה משובש. מדקה 2.38 שומעים רגיל)
שימו לב למה שנאמר אחרי דקה 14.20
אבינר יוצר מצג לא נכון ביחס לתלונה על מגע גופני, וגורם לתלמידים שאינם יודעים מה האמת, לפרץ של צחוק.
שימו לב למה שנאמר אחרי דקה 17.
זו הטעיה מתוחכמת!
אבינר מדבר ומתאר את המציאות, כאילו זו 'בדיחה מצחיקה' להגיד שהרב אבינר אמר שהדברים שפורסמו נגדו נכונים. והרי אבינר כן אמר על חלק מהדברים שהם נכונים!
___________________________________________________
לסיכום, אנו שואלים:
מדוע פסקו בתי הדין שעל התובעת להתנצל בפני הפוגע, כאשר הגרסה שלה כלל לא התערערה, והיא הציגה ראיות מוקלטות לחלק מההאשמות, והגרסה של הנתבע אבינר כן התערערה ועברה שינויים ותהפוכות?
(תחילה הודה הרב אבינר בדברים משמעותיים והודאתו הוקלטה, אחר כך הכחיש הכל. בבית הדין גרסתו עברה שינויים).
רבים עדיין מתייחסים אליו כ'מומחה לענייני צניעות' שלא דבק בו רבב.
מה אומרים הדברים הללו על המצב האמיתי של המוגנות בציבור ועל הסיכוי של מי שנפגע/ת מרב שמעמדו נחשב בכיר מאוד (יותר מ'הרב' אלון)?
ערב ראש השנה תשפ"ו, הגיע הזמן לריפוי ולתיקון!
**************************************
הוספות חשובות מאוד:
1. הקשרים שאבינר יצר ביוזמתו עם נשים, על ידי מניפולציות שונות, היוו פגיעה מתמשכת שהיא הרבה מעבר ל'חריגות בתחום הצניעות'. אבינר מואשם בכך שטווה 'חוטים סמויים' של תלות ויחסי ניצול סביב נפגעותיו וגרם לפגיעות נפשיות מזעזעות.
מי יודע מי עוד נפגע/ה ממנו בצורה דומה בשנים שבהן הוא נהנה מתמיכה מלאה של הרב מצגר וחבריו בבית הדין לערעורים של מדינת ישראל.
2. כאן המקום לציין שבתשס"ט יצא נגד אבינר פסק דין מנומק חסר תקדים האוסר עליו לאלתר (מתשס"ט) להורות בענייני נשים ובדיני הטהרה.
לפסק הדין מתשס"ט ולדבריו הנוקבים של אב בית הדין הדיין הרב ישראל יפרח ז"ל -
אדם זה, שנגדו יצא פסק דין חמור לאחר שהותיר נפגעים ונפגעות שבורי לב, בז לבית הדין ולנפגעים ומפר את הוראת הדיינים פעם אחר פעם.
אף על פי כן הוא מתקבל אצל רבים כ'רב לגיטימי'.
ההתעלמות מהפסק האחרון והעלמת מידע קריטי לגבי מעשיו הקשים של אבינר, ובכלל זה הכפשה וביזוי מזעזעים של התובעת - מהווים כתם גדול על הציבור שבתוכו פועל 'הרב' אבינר.
__________________________________
* - ציטוט מדברים שכתב עורך הדין רז נזרי, עוזר ליועץ המשפטי לממשלה באלול תשס"ג, לח"כ גילה גמליאל:
"לא נמצא כי בדברים שמיוחסים לרב אבינר יש עבירה פלילית, וזאת אף אם נצא מהנחה שהדברים אכן נאמרו על ידיו".
ההתייחסות של נזרי בדברים אלה היא אך ורק לדברים ש'נאמרו',
- ציטוט מדברי פרופסור נתנאל לאור:
"בשני המקרים שהוזכרו בכתבה נכנס הרב אבינר לשדה הייעוץ הנפשי כשהוא אינו מלווה בגיבוי מקצועי צמוד..."
כביכול התלונות נגד אבינר היו אך ורק על 'סגנון ייעוץ לא מוצלח' כלפי נשים. אין בדברי לאור רמז לתלונות על מעשים כמו 'נגיעות גופניות'.
- ציטוט מדברים שאבינר פרסם, לאחר שהודה בפני קלמן ליבסקינד בחלק ניכר מהעובדות שבהן הואשם:
כותרת:
"יתהפך לטוב - הכפשות שקר על הרב שלמה אבינר (מאמר)"
[מאת הרב שלמה אבינר]
טקסט:
"התפרסמה עלי בעיתון כתבה מכפישה. כל מיני טענות ישנות, שכבר נבדקו בעבר על ידי רבנים ואישי ציבור, נמצאו חסרות שחר, וכולן שקרים ודמיונות של שתי נשים, בשעה שהיו במשבר נפשי קשה, ופירשו באופן מעוות דברי סעד ועידוד שנתתי להן. אין לשים לב, הכל יתהפך לטובה".
(הדגש הוא על דברי סעד ועידוד. הקורא התמים ודאי מתרשם מכאן שעלו נגד הרב אבינר טענות על דיבורים בלבד).
לצפייה במאמר
*********************************************
נספחים
נספח 1
מצורף צילום מדבריו של עו"ד רז נזרי במכתב לח"כ גילה גמליאל.
על פי ההסבר במסמך, הכרעת הפרקליטות היא (אך ורק ביחס לשאלה) האם נמצאה/לא נמצאה עבירה פלילית בהתנהגותו של הרב אבינר.
נספח 2
מצורף צילום של הנימוק ההלכתי של בית הדין הרבני האיזורי, לפסיקה לטובת הרב אבינר מתשס"ה. (הצילום הוא מעמודים 20, 21 - העמודים האחרונים בפסק הדין של בית דין האיזורי).
שימו לב!
על דרך של 'קל וחומר' שמבוסס על הערכה/אומדנא שאינה עומדת על שתי רגליים - לגבי 'כוונותיו' של אבינר, 'זוכה' הרב אבינר.
לצורך ההמחשה: אם קובעים שאדם פלוני 'לא גנב', האם אותו אדם בהכרח 'לא היכה'?
נספח 3
עניין פלילי או הלכתי-תורני-מוסרי?
נביא כעת ציטוטים שמלמדים על מגמה והם משמעותיים להבנת התנהלות בית הדין.
1. ציטוטים מפסק הדין של בית הדין הרבני האיזורי לטובת אבינר.
בעמוד 14כתבו הדיינים:
התיק (במשטרה) נסגר ללא צורך בפעולה או תגובה כלשהיא של הרב אבינר, בבחינת צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים.
באותו עמוד הביאו בהדגשה דברים של עו"ד רז נזרי. הנה ציטוט:
הפרקליטות... בדקה... את התלונות... נמצא כי אין ממש... התרשמות הפרקליטות היתה כי מדובר בתלונות סרק.
הביטוי 'תביעת סרק שאין בה ממש' הופיע משום מה כהגדרת המציאות על ידי הדיינים עצמם בעמוד 1.
אנו שואלים שאלה יסודית:
האם על פי גדרי ההלכה היתה זו תביעת סרק?
והרי על פי החוק הפלילי גם מעשה גמור עם אשת איש בהסכמה אינו מהווה עבירה על החוק. מה לבית דין של תורה ולהגדרות על פי המשפט הפלילי, בפרט כאשר הנתבע נחשב כמתווה דרך תורני מרכזי בענייני צניעות?
2. ציטוט של הרב מצגר בפסק של בית הדין הרבני הגדול בעמוד 13. הרב מצגר הביא מדבריו של רז נזרי:
"הרושם העולה... הוא כי גישתו של הרב א. ...היא פתוחה, קרי, הוא... ניסה... ככל הנראה להעניק למתלוננות ביטחון עצמי ולעודדן...".
אנו שואלים:
אם הרב אבינר נהג כשורה, למה לא כתבו בפסק הדין, לדוגמא, מה הם כל הביטויים המילוליים המפורטים שהוזכרו בכתבה בעיתון? למה לא סופר בפסק הדין לכל הפחות על ביטויים מגוונים שאבינר הודה שנהג להשמיעם באוזני נשים במסגרת יחסי מרות?
נספח 4
בכתבה בעיתון הובא סיפור מטריד על שידול של התובעת על ידי אבינר לשהות עימו לגמרי ביחידות בחושך.
על פי ההלכה ההגדרה של המעשה היא שידול למעשה כיעור.
ציטוט מהכתבה:
היה לי איתו עוד סיפור ברובע היהודי. באחת הפעמים שליוויתי אותו לכיוון הרכב שלו אחרי פגישה בעטרת כהנים. היה שם בדרך אולם של חיזיון אורקולי של הישיבה שהיה בהקמה. עברנו ליד המקום. הוא פתח את הדלת. אני לא זוכרת אם היה לו מפתח או שהדלת היתה פתוחה, נכנס פנימה, וביקש שאני אבוא אחריו. לא כל כך ידעתי מה לעשות. זה היה מקום ריק, אין שם אף אחד.
הוא נכנס בין הספסלים כשהכל בפנים חשוך לגמרי.
"הוא נכנס לעומק החדר בחושך וביקש שאני אבוא אחריו. הוא לא הדליק את האור. הוא אמר לי: 'בואי תראי משהו'. אבל היה שם חושך וממילא לא ראיתי כלום. הוא גם לא אמר מה לראות. נכנסתי כמה צעדים ונעצרתי. לא רציתי להיכנס. משהו נראה לא טוב".
מה כתב הדיין הרב שרמן על המעשה כאשר סיכם את טענות התובעים?
הרב שרמן כתב ביובש בעמ' 2 בפסק הדין: "לטענת המערערים... (הרב אבינר) אף שידל אותה אשת איש למעשה כיעור."
אחר כך הזכיר בקטע שמתייחס לטענות של אבינר את 'תלונתה' (של התובעת) 'שביקש ממנה (הרב אבינר) להיכנס לחדר חשוך' ומוזכר עוד פרט על התלונה 'בשם התובעת'. אין פירוט מלא ומדויק של דברי התובעת שהוא חיוני לבירור התלונה.
כיצד כתב על המעשה הדיין הרב איזירר כאשר סיכם את טענות התובעים?
הוא כתב בעמ' 5:
"לדברי התובע המערער... (הרב אבינר) ניסה לשדל אותה (את התובעת) להיכנס לחדר חשוך (אחה"צ) והיא לא נכנסה."
עוד כתב הדיין בשם התובעת בעמ' 6:
"תובעת: הוא אמר לי שתיכנסי ואמר בואי ואמר שזה בהקמה".
כמה פרטים חסרים בציטוטים בשם התובעת והתובע כפי שצוטטו בפסק הדין - בעניין האולם החשוך - לעומת תיאור המעשה בכתבה בעיתון?
לחוויה המטלטלטלת שחוותה האשה הצעירה, לדבריה, בזמן האירוע - אין זכר בפסק הדין.
נספח 5
תשקורת:
לפניכם ציטוטים לדוגמא מכתבה גדולה של שחר גינוסר - מהתאריך 29.10.2010 למניינם שפורסמה ב'שבע ימים'.
הנושא העיקרי של הכתבה היה פסקי הדין של בית הדין הממלכתי בעניינו של הרב אבינר.
כותרת הכתבה: 'ככה ייעשה לרב'
כיתוב שהופיע בגוף הכתבה:
אבינר: "כשהייתי חניך בבני עקיבא זרקו עליי חול. כשהייתי רכז בבני עקיבא זרקו עליי אבנים.
אחר כך כשהתחלתי ללמוד תורה זרקו עליי אבנים גדולות יותר.
עכשיו זורקים עליי בלוקים.
ציטוטים שמובאים בכתבה בהגדלה בשמו של הרב אבינר:
על המתנכלים לו: "כל מי שעוסק במדעי האטום יודע שהגרעין הוא העיקר. סביבו יש ענן של אלקטרונים, אבל מתעלמים ממה שמכונה 'השוליים הסטטיסטיים'. מבחינתי, שיהיו בריאים"
על הזיכוי נכתב: הדיינים קבעו, "לפנינו שנאה עיוורת ורדיפה אובססיבית כלפי הרב".
הם שיבחו את אבינר והדגישו ש"למזלם (של התובעים) עמד מולם אדם עניו, בעל שיעור קומה מוסרי נדיר, שנמנע מלהשיב מלחמה שערה ואינו מחפש נקמה".
מצורף צילום של עוד ציטוט מדברי אבינר בראיון לשחר גינוסר:
שימו לב: הרב אבינר - הפוגע - הוא זה ש"יתקשה לסלוח".
נספח 5.א
מה העלים הרב שרמן?
הוא העלים בפסק הדין שלושה דברים מהותיים:
1.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, היתה התייחסות לכמה אחוזים בודדים מתוך כלל התלונות שעליהן דווח בכתבה בעיתון.
2.
תיאורים מסוימים שהופיעו בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בשם התובעת או בשם בעלה, שובשו וכללו גם ציטוטים שלא היו ולא נבראו.
3.
בפסקי הדין לטובת הרב אבינר לא נכתב כלל שהיו דברים משמעותיים מאוד שבהם הודה הרב אבינר בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד.
כמו כן לא צוין כלל בפסקי הדין של בית הדין הממלכתי האיזורי והגדול - שדברים מוקלטים שבהם הרב אבינר הודה בסגנון התבטאות כלפי אשת איש שהוא עצמו פוסל מכל וכל - הוגשו לבית הדין הרבני האיזורי.
כאן המקום להדגיש:
אבינר לא רק הודה בעובדות מסוימות בראיון אצל קלמן ליבסקינד. הוא גם 'הסביר' לעיתונאי שסגנון התנהגותו כלפי נשים היה מותר על פי ההלכה היהודית!
זו הונאה ותרמית שנחשפה על ידי העתונאי האמיץ!
נספח 5.ב
מה עוד העלים הדיין הרב אברהם שרמן?
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א ציין הדיין הרב שרמן בעמוד 3, קטע שלישי, לקראת סוף הקטע:
"אין דברינו אלה נאמרים ביחס לתביעתם של המערערים לפיטורין מכח הוראותיו בענייני טהרה, אישות ונידות שיבוררו בהחלטתנו על הערעור השני שהגיש על פסק דינו של בית הדין האיזורי שעוסק בנושא זה."
סוף ציטוט.
מה העלים הדיין בדברים הללו?
הוא כתב על פסק דין שנתן בית הדין האיזורי בעניינו של אבינר, בלי ציון תאריך של פסק הדין ובלי להבהיר מה היה התוכן של הכרעת הדיינים.
בית הדין האיזורי הכריע שאוסרים על הרב אבינר להורות בעניין נשים (פסיק) ובעניין נידה (פסיק) כתמים ומראות.
עניין נשים הוא העיקר ביחס לפסק של הרב שרמן עצמו בתשע"א.
הרב שרמן היה מחויב להבהיר שמכל מקום, גם אם הוא עצמו פוסק בתשע"א לטובת הרב אבינר, הרב אבינר מחויב כבר מתשס"ט שלא להורות כלל בענייני נשים בגלל פסיקת בית הדין הממלכתי האיזורי שחייבה אותו לחדול מכך לאלתר (החל משנת תשס"ט).
(התביעה לפיטורין היתה רק אחת הדרישות בתביעה בבית הדין האיזורי ועל כך הרב שרמן כתב.
משום מה, על התביעה לאסור על הרב אבינר להורות, שהתקבלה על ידי הדיינים בבית הדין האיזורי ברוב דעות, הרב שרמן כלל לא כתב).
נספח 5.ג
עוד דבר העלים הרב שרמן:
לבית הדין הוגש פרסום חריג מאוד של אבינר.
מדובר בפרסום "תורני" של 'הרב' שלמה אבינר מתשס"ז.
על פי הפרסום, התיאורים הבאים מתאימים להיות מוצגים בפני "ילדי תלמוד תורה".
נביא כמה ציטוטים שאבינר כתב:
תיאור ראשון:
"אשת פוטיפר" שהיא על פי אבינר "הרב דניאל, מורה של כיתה ב' ", בתחפושת -
מופיעה לפני ילדים (ילדים תמימים, אולי בכיתה ב') בשמלה אדומה וכובע נשי מגונדר.
"אשת פוטיפר" - "אומרת בקול (נשי) גבוה ובחיוך מפתה":
"חשבת על הצעתי, יוסף יקר שלי?"
________________________________________________
תיאור שני של אבינר:
"מערכה שנייה"
(...)
"אשת פוטיפר" לבושה שמלה ירוקה, עם נצנצי זהב אומרת ליוסף:
"ובכן יוסי חביבי, חשבת על דברי?
עכשיו אתה מוכרח להסתכל עלי"... והיא מתיזה על עצמה בושם מצלוחית יקרה.
"לא" אומר יוסף...
"מה אכפת לך,
מדוע ההתעקשות הטפשית הזו שלך...
אין לך מה לפחד.
הרי אני נשואה וגם אם אכנס להריון לא ידעו שזה ממך".
קודם לכן "אומרת" אשת פוטיפר ליוסף, על פי אבינר:
"בא נחיה את הרגע הזה... ותוכל להנות מן החיים".
"האם איני יפה בעיניך? גם זה אסור אצלכם?"
ולבסוף אבינר פונה אל קהל הקוראים שאליו יועד התיאור (ילדי תלמוד תורה) וכותב להם:
"אני יודע שלא קרה לכם מקרה כמו זה, אבל אולי היה משהו דומה שבו עמדתם בנסיון?"
והוא חותם
'אברי'.
ישאל את עצמו כל אדם סביר:
איזה הורה הגיוני אמור להסכים שילדיו 'ישתפו' את הכותב אבינר בחוויות אישיות, אחרי הפרסום הזה?
תלונת הרב אלבה נגד אבינר לבית הדין הרבני הגדול בגלל הפרסום הנ"ל - לא מוזכרת כלל בדברי הדיין הרב שרמן בפסק הדין.
אבינר עצמו הגיב לתלונה וטען שהפרסום כפי שהוא לגיטימי לחלוטין.
התלונה והתגובה הועלמו ונעדרו מפסיקת הרב שרמן.
נספח 5.ד
ומה עוד העלים הרב שרמן?
הדיין הרב שרמן לא טרח לציין בפסק הדין שביום ח' באדר א' תשס"ה הופיעה בבית הדין האיזורי עדה מטעם התובעים שסיפרה לדיינים:
פעם... הוא (הרב אבינר) השמיע לי שיר אהבה.
וכן:
...אמר לי לנשק עצמי במקומו...
העדה גם סיפרה שכאשר רצתה לעזוב את אבינר הוא העביר לה "שיר של גבר שבוכה על חברה שעוזבת אותו".
אלו ציטוטים חלקיים מעדות ארוכה ומפורטת שאליה הרב שרמן לא התייחס כלל.
העדות הוזכרה על ידי חלק מהדיינים בתיק בלי שהביאו ציטוטים מהדברים הנ"ל של האשה בתלונתה בבית הדין נגד אבינר על פריצת גדרי צניעות.
במקביל, התובעת בתיק הוכיחה לדיינים שאבינר השמיע באוזניה את הביטוי 'נשיקה על מצחך'.
התלונה וההוכחה המוקלטת על כך שאבינר נהג להשתמש בביטוי זה - שהוגשה לבית הדין ביום ח' אייר תשס"ה - הועלמו בדברי הרב שרמן.
נספח 6
פרשה מטרידה, שאלות נוקבות.
(הדברים הכתובים כאן מופיעים גם כנספח 6 בפוסט - 'דברים מטלטלים על פרשת הרב אבינר'.)
כאשר פורסמו עצומות רבניות לטובתו של 'הרב' אבינר בתשס"ג - לא הועלתה שאלה של בני תורה האם כל הרבנים באמת חתמו על אותן עצומות. חלקם רבנים שמעולם לא השתתפו בעצומות גינוי מסוג זה.
ואם חתמו - היה מקום לשאול כיצד יכלו לדעת 'בוודאות' ו'בנחרצות' שהרב אבינר נקי כפיים?
מתי ואיך יכלו להספיק לבדוק את התלונות, כאשר לרבים נודע על התלונות ימים אחדים בלבד לפני פרסום הכתבה של קלמן ליבסקינד?
- כאשר יצא פסק דין לטובתו של הרב אבינר בתשע"א -
לא שמענו שבני תורה בציונות הדתית מיהרו לטרוח לבדוק ולחקור לעומק - על סמך מה בדיוק הוא 'זוכה'.
- כאשר פורסמה בתקשורת הידיעה על ה'זיכוי המלא' של אבינר בתשע"א -
לא קמו בני תורה לשאול איך ה'זיכוי המוחלט' מתיישב עם דברים שבהם אבינר הודה בעבר ועם פסיקה חמורה נגדו מתשס"ט.
- לאחר שיצאו פסקי דין רבניים חמורים מאוד נגד אבינר בתשס"ה, תשס"ו ותשס"ט - הוא לא הורחק מיידית בתקיפות מהנהגה ציבורית. עד היום אדם זה מעביר שיעורי תורה בבתי כנסת בבית אל ומקבל במה ציבורית. במידה רבה, מעמדו נשמר.
מדוע?
- לא יצא עד היום תחקיר רציני על אוירת הפחד סביב התלונות השונות נגד אבינר.
מעטים פעלו עד היום באומץ לגילוי האמת.
עד היום לא ידוע מה ההיקף האמיתי של התלונות המגוונות נגד אדם זה. כמה אנשים ונשים שומרים בליבם את פגיעתם ותלונתם.
