1.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א ציין הדיין הרב שרמן בעמוד 3, קטע שלישי, לקראת סוף הקטע:
"אין דברינו אלה נאמרים ביחס לתביעתם של המערערים לפיטורין מכח הוראותיו בענייני טהרה, אישות ונידות שיבוררו בהחלטתנו על הערעור השני שהגיש על פסק דינו של בית הדין האיזורי שעוסק בנושא זה."
סוף ציטוט.
מה העלים הדיין בדברים הללו?
הוא כתב על פסק דין שנתן בית הדין האיזורי בעניינו של אבינר, בלי ציון תאריך של פסק הדין ובלי להבהיר מה היה התוכן של הכרעת הדיינים.
בית הדין האיזורי הכריע שאוסרים על הרב אבינר להורות בעניין נשים (פסיק) ובעניין נידה (פסיק) כתמים ומראות.
עניין נשים הוא העיקר ביחס לפסק של הרב שרמן עצמו בתשע"א.
הרב שרמן היה מחויב להבהיר שמכל מקום, גם אם הוא עצמו פוסק בתשע"א לטובת הרב אבינר, הרב אבינר מחויב כבר מתשס"ט שלא להורות כלל בענייני נשים בגלל פסיקת בית הדין הממלכתי האיזורי שחייבה אותו לחדול מכך לאלתר (החל משנת תשס"ט).
(התביעה לפיטורין היתה רק אחת הדרישות בתביעה בבית הדין האיזורי ועל כך הרב שרמן כתב.
משום מה, על התביעה לאסור על הרב אבינר להורות, שהתקבלה על ידי הדיינים בבית הדין האיזורי ברוב דעות, הרב שרמן כלל לא כתב).
2.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א, הדיין הרב שרמן התייחס במילים כלליות לתוכן שפורסם בכתבת התחקיר של קלמן ליבסקינד על פגיעתו של הרב אבינר בנשים. (הכתבה פורסמה ב'מעריב' בחשוון תשס"ג).
וכך כתב הדיין הרב שרמן בפסק הדין בעמוד 3, קטע שלישי:
"המערערים תבעו בבית הדין להעביר את המשיב מתפקידו כרב בגלל התנהגותו במעשה עבירה בדיני צניעות שפורסמו בעיתונות ובדרכים אחרות... מאחר ופרסומים אלו וקול שיצא נעשו על ידי המערערים מתוך שנאה ואיבה קשים למשיב יש לדחות תביעתם זו מכל וכל, מה גם שבבית הדין התברר שאין כל יסוד להאשמות אלו".
כאן אנו רואים שהדיין הדף את התלונות שפורסמו בעיתון באופן גורף.
מה העלים הרב שרמן?
הוא העלים שלושה דברים מרכזיים:
1.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, היתה התייחסות לכמה אחוזים בודדים מתוך כלל התלונות שעליהן דווח בכתבה בעיתון.
2.
תיאורים מסוימים שהופיעו בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בשם התובעת או בשם בעלה, שובשו וכללו גם ציטוטים שלא היו ולא נבראו.
3.
בפסקי הדין לטובת הרב אבינר לא נכתב כלל שהיו דברים משמעותיים מאוד שבהם הודה הרב אבינר בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד.
כמו כן לא צוין כלל בפסקי הדין של בית הדין הממלכתי האיזורי והגדול - שדברים מוקלטים שבהם הרב אבינר הודה בסגנון התבטאות כלפי אשת איש שהוא עצמו פוסל מכל וכל - הוגשו לבית הדין הרבני האיזורי.
כאן המקום להדגיש:
אבינר לא רק הודה בעובדות מסוימות בראיון אצל קלמן ליבסקינד. הוא גם 'הסביר' לעיתונאי שסגנון התנהגותו כלפי נשים היה מותר על פי ההלכה היהודית!
זו הונאה ותרמית שנחשפה על ידי העתונאי האמיץ!
לפוסט על שיבוש דברי התובעת בפסק הדין ומידע נוסף על הפרשה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה