(הדברים הכתובים כאן מופיעים גם כנספח 6 בפוסט על 'דברים מטלטלים על פרשת הרב אבינר'.)
- כאשר פורסמו עצומות רבניות לטובתו של 'הרב' אבינר בתשס"ג - לא הועלתה שאלה של בני תורה האם כל הרבנים באמת חתמו על אותן עצומות. חלקם רבנים שמעולם לא השתתפו בעצומות גינוי מסוג זה.
ואם חתמו - היה מקום לשאול כיצד יכלו לדעת 'בוודאות' ו'בנחרצות' שהרב אבינר נקי כפיים?
מתי ואיך יכלו להספיק לבדוק את התלונות, כאשר לרבים נודע על התלונות ימים אחדים בלבד לפני פרסום הכתבה של קלמן ליבסקינד?
- כאשר יצא פסק דין לטובתו של הרב אבינר בתשע"א -
לא שמענו שבני תורה בציונות הדתית מיהרו לטרוח לבדוק ולחקור לעומק - על סמך מה בדיוק הוא 'זוכה'.
הרה"ג אברהם דב לוין זצ"ל הגיב בחריפות לפסק הדין של ה'זיכוי'.
כעבור זמן היתה התייחסות חשובה של הרב אליהו האיתן שליט"א לתוכן התמוה של פסק הדין שמתיר לאבינר סגנון התנהגות שהוא עצמו אוסר מכל וכל בפסקיו ומאמריו.
(בנוסף, הרב יהודה (אודי) פרומן טרח וכתב מחקר אקדמי מעמיק על הפסיקה).
- כאשר פורסמה בתקשורת הידיעה על ה'זיכוי המלא' של אבינר בתשע"א -
לא קמו בני תורה לשאול למה לא ניתנה זכות תגובה לתובעים. גם לא שאלו איך ה'זיכוי המוחלט' מתיישב עם דברים שבהם אבינר הודה בעבר ועם פסיקה חמורה נגדו מתשס"ט.
- כאשר יצאו פסקי דין חמורים נגד אבינר על הכשלה של זוגות והפרת אמונם - הוא כמעט לא הורחק מהנהגה ציבורית.
- לא יצא עד היום תחקיר רציני על אוירת הפחד סביב נושא התלונות השונות נגד אבינר.
מעטים פעלו באומץ לגילוי האמת.
עד היום לא ידוע מה ההיקף האמיתי של התלונות המגוונות נגד אדם זה.
כמה אנשים ונשים שומרים בליבם את פגיעתם ותלונתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה