(הדברים הכתובים כאן מופיעים גם בנספח 5 (5.א-ד) בפוסט - 'דברים מטלטלים על פרשת הרב אבינר').
א.
מה העלים הדיין הרב שרמן?
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א ציין הדיין הרב שרמן בעמוד 3, קטע שלישי, לקראת סוף הקטע:
"אין דברינו אלה נאמרים ביחס לתביעתם של המערערים לפיטורין מכח הוראותיו בענייני טהרה, אישות ונידות שיבוררו בהחלטתנו על הערעור השני שהגיש על פסק דינו של בית הדין האיזורי שעוסק בנושא זה."
סוף ציטוט.
מה העלים הדיין בדברים הללו?
הוא כתב על פסק דין שנתן בית הדין האיזורי בעניינו של אבינר, בלי ציון תאריך של פסק הדין ובלי להבהיר מה היה התוכן של הכרעת הדיינים.
בית הדין האיזורי קבע שאוסרים על הרב אבינר להורות בעניין נשים (פסיק) ובעניין נידה (פסיק) כתמים ומראות.
עניין נשים הוא העיקר ביחס לפסק של הרב שרמן עצמו בתשע"א.
הרב שרמן היה מחויב להבהיר שמכל מקום, גם אם הוא עצמו פוסק בתשע"א לטובת הרב אבינר, הרב אבינר מחויב כבר מתשס"ט שלא להורות כלל בענייני נשים בגלל פסיקת בית הדין הממלכתי האיזורי שחייבה אותו לחדול מכך לאלתר (החל משנת תשס"ט).
זהו נתון חשוב ביותר שמשנה את הרושם העולה אצל מי שקורא רק את דברי הרב שרמן בפסק הדין - שכביכול אין שום מגבלה על אבינר בענייני נשים.
(עוד נציין שהתביעה לפיטורין היתה רק אחת הדרישות בתביעה בבית הדין האיזורי בהרכב של הרב ישראל יפרח. על כך הרב שרמן כתב.
משום מה, על התביעה לאסור על הרב אבינר להורות, שהתקבלה על ידי הדיינים בבית הדין האיזורי ברוב דעות, הרב שרמן כלל לא כתב).
ב.
מה עוד העלים הדיין הרב שרמן?
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול ש'זיכה' את 'הרב' שלמה אבינר בתשע"א, הדיין הרב שרמן התייחס במילים כלליות לתוכן שפורסם בכתבת התחקיר של קלמן ליבסקינד על פגיעתו של הרב אבינר בנשים. (הכתבה פורסמה ב'מעריב' בחשוון תשס"ג).
וכך כתב הדיין הרב שרמן בפסק הדין בעמוד 3, קטע שלישי:
"המערערים תבעו בבית הדין להעביר את המשיב מתפקידו כרב בגלל התנהגותו במעשה עבירה בדיני צניעות שפורסמו בעיתונות ובדרכים אחרות... מאחר ופרסומים אלו וקול שיצא נעשו על ידי המערערים מתוך שנאה ואיבה קשים למשיב יש לדחות תביעתם זו מכל וכל, מה גם שבבית הדין התברר שאין כל יסוד להאשמות אלו".
כאן רואים שהדיין הדף את התלונות שפורסמו בעיתון באופן גורף.
אך הוא העלים שלושה דברים מרכזיים:
1.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, היתה התייחסות לכמה אחוזים בודדים מתוך כלל התלונות שעליהן דווח בכתבה בעיתון.
2.
תיאורים מסוימים שהופיעו בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, בשם התובעת או בשם בעלה, שובשו וכללו גם ציטוטים שלא היו ולא נבראו.
3.
בפסקי הדין לטובת הרב אבינר לא נכתב כלל שהיו דברים משמעותיים מאוד שבהם הודה הרב אבינר בפני העיתונאי קלמן ליבסקינד.
כמו כן לא צוין כלל בפסקי הדין של בית הדין הממלכתי האיזורי והגדול - שדברים מוקלטים שבהם הרב אבינר הודה (מדובר בראש ובראשונה על סגנון התבטאות כלפי אשת איש שהוא עצמו פוסל מכל וכל) - הוגשו לבית הדין הרבני האיזורי.
כאן המקום להדגיש:
אבינר לא רק הודה בעובדות מסוימות בראיון אצל קלמן ליבסקינד. הוא גם 'הסביר' לעיתונאי שסגנון התנהגות חריג כלפי נשים היה מותר לו על פי ההלכה היהודית!
זו הונאה ותרמית שנחשפה על ידי העתונאי האמיץ!
לפוסט על שיבוש דברי התובעת בפסק הדין ולמידע נוסף על הפרשה:
ג.
עוד דבר העלים הרב שרמן:
לבית הדין הוגש פרסום חריג מאוד של אבינר.
מדובר בפרסום "תורני" של 'הרב' שלמה אבינר מתשס"ז.
על פי הפרסום, התיאורים הבאים מתאימים להיות מוצגים בפני "ילדי תלמוד תורה".
נביא כמה ציטוטים שאבינר כתב:
תיאור ראשון:
"אשת פוטיפר" שהיא על פי אבינר "הרב דניאל, מורה של כיתה ב' ", בתחפושת -
מופיעה לפני ילדים (ילדים תמימים, אולי בכיתה ב') בשמלה אדומה וכובע נשי מגונדר.
"אשת פוטיפר" - "אומרת בקול (נשי) גבוה ובחיוך מפתה":
"חשבת על הצעתי, יוסף יקר שלי?"
________________________________________________
תיאור שני של אבינר:
"מערכה שנייה"
(...)
"אשת פוטיפר" לבושה שמלה ירוקה, עם נצנצי זהב אומרת ליוסף:
"ובכן יוסי חביבי, חשבת על דברי?
עכשיו אתה מוכרח להסתכל עלי"... והיא מתיזה על עצמה בושם מצלוחית יקרה.
"לא" אומר יוסף...
"מה אכפת לך,
מדוע ההתעקשות הטפשית הזו שלך...
אין לך מה לפחד.
הרי אני נשואה וגם אם אכנס להריון לא ידעו שזה ממך".
קודם לכן "אומרת" אשת פוטיפר ליוסף, על פי אבינר:
"בא נחיה את הרגע הזה... ותוכל להנות מן החיים".
"האם איני יפה בעיניך? גם זה אסור אצלכם?"
ולבסוף אבינר פונה אל קהל הקוראים שאליו יועד התיאור (ילדי תלמוד תורה) וכותב להם:
"אני יודע שלא קרה לכם מקרה כמו זה, אבל אולי היה משהו דומה שבו עמדתם בנסיון?"
והוא חותם
'אברי'.
ישאל את עצמו כל אדם סביר:
איזה הורה הגיוני אמור להסכים שילדיו 'ישתפו' את הכותב אבינר בחוויות אישיות, אחרי הפרסום הזה?
תלונת הרב אלבה נגד אבינר לבית הדין הרבני הגדול בגלל הפרסום הנ"ל - לא מוזכרת כלל בדברי הדיין הרב שרמן בפסק הדין.
אבינר עצמו הגיב לתלונה וטען שהפרסום כפי שהוא לגיטימי לחלוטין.
התלונה והתגובה הועלמו ונעדרו מפסיקת הרב שרמן.
