יום ראשון, 10 באוגוסט 2025

מה הוסתר מהציבור בפרשת הרב שלמה אבינר

לטובת הציבור יועלו כאן בע"ה דברים שלא פורסמו בשום אתר תקשורתי ובשום במה ציבורית של הציונות הדתית. יקרא הציבור וישפוט!

דברי רקע:

בחשוון תשס"ג פורסמה כתבת תחקיר גדולה של קלמן ליבסקינד שבה הואשם 'הרב' שלמה אבינר בהתנהגות פסולה וחריגה כלפי נשים. 

בכתבה הובאו תיאורים מפורטים בהירים על דפוסי פעולה של אבינר.

בין ההאשמות הראשונות שהועלו בכתבה היתה האשמה על מעשה חריג של נגיעה מכוונת ברגלה של אשת איש. הנגיעה (בברך) נמשכה כמה דקות.

כמו כן דווח על מקרים נוספים של 'נגיעות גופניות חטופות', שבהם נגע הרב אבינר בגופה של אשת איש. מעשים אלו נעשו במסגרת יחסי מרות בניגוד לרצונה של האשה והם מוגדרים כהטרדה מינית.


כעת נביא ציטוטים מהכתבה עצמה:

"במסגרת אחת הפגישות שקבעתי עם הרב אבינר ליד הכותל", מספרת 'רות' (שם בדוי של אשת איש), "הוא היה צריך להגיע מכיוון ישיבת עטרת כהנים. ישבתי שם אחר הצהריים על ספסל אבן וחיכיתי לו. כשהוא הגיע, הוא התיישב לידי, הצמיד את הברך שלו לברך שלי ונשאר ככה. לא האמנתי שזה קורה במציאות. זה היה כזה שוק. הכל ביחד, מול הכותל, מקום קדוש.

אני פשוט לא הגבתי. לא עשיתי כלום. ישבתי שם כמו משותקת. לא זזתי. זה לא שאפשר להגיד שזה היה בלי כוונה, שהוא נגע וישר זז.

הוא נשאר במצב הזה כמה דקות. זה נראה לי נורא ארוך. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל אני הרגשתי שזה היה לו מאוד חשוב, שהיה איזה להט מהצד שלו. זאת תחושה, זה לא דבר שאני יכולה להסביר. הוא פשוט מאוד רצה את זה, לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".

בציטוט נוסף מהכתבה קלמן ליבסקינד פונה לרב אבינר ואומר לו:

" 'רות' (שם בדוי) תיארה כמה מקרים שנגעת בה, כשהמקרה הבולט היה בפגישה שלכם לא רחוק מהכותל".

הרב אבינר משיב לכתב:

"זה שטויות. זה דמיונות".

קלמן אומר:

"היא טוענת שפעמים רבות כשישבתם ברכב שלך היית מתכופף לתא כפפות ונוגע ברגליה".

הרב אבינר משיב:

"זה שטויות. אני מוכן לומר שהיו ביטויים שהיא פירשה אותם בצורה לא בריאה.

אבל זה ­ לא היה". 


לסיכום:

נגד הרב אבינר הנחשב כ'מומחה לענייני צניעות' עלתה תלונה על היצמדות לברך של האשה במשך כמה דקות.

כמו כן עלתה תלונה על נגיעות חטופות חוזרות ונשנות ברגליה של אשה. 


התרחשויות בבית הדין הרבני

המתלוננת ובעלה תבעו את הרב אבינר בבית הדין הרבני, בתשס"ה, נושא התביעה היה התנהגות פסולה ואסורה כלפי האשה.

כמו כן אבינר הואשם בהפצת השמצות קשות כלפיה בפומבי לאחר שהעזה להתלונן. 

להגנתו, שלח הרב אבינר לבית הדין מסמכים של 'אנשי מקצוע' שמהם עולה כביכול שהטענות נגדו על הטרדה מינית לא היו נכונות.

אותם כותבים (הפסיכיאטר נתנאל לאור ועו"ד רז נזרי) כלל לא התייחסו ספציפית לתלונות על 'נגיעות'.*


ומה לגבי עמדת הדיינים עצמם?

הדבר הבסיסי ביותר המתבקש בבית דין הוא תיאור אמין של טענות הצדדים. במקרה של הרב אבינר, לא כך היה.

בפועל, שני בתי דין פסקו לטובת הרב אבינר. 

כעת נתייחס רק לפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול לערעורים לטובת הרב אבינר, מתשע"א, שהוא הפסק האחרון. שלושה דיינים היו בהרכב שפסק בעניינו של אבינר בבית הדין הרבני הגדול -

הרב אברהם שרמן

הרב חגי איזירר

ואב בית הדין הרב יונה מצגר.

באופן תמוה ובלתי מנומק, דיין בית הדין הרב אברהם שרמן התייחס בפסק הדין למהלך של פניית האשה לעיתון כ'מסע השמצה' שנבע מ'איבה ושנאה עמוקה'. 

וכך כתב הדיין: "יצוין שטענות אלו ש... העלתה והשמיצה... בכתבה בעיתונות... נבעו משנאה עמוקה. על כן... אין לקבל את דבריה וטענותיהם שבאים על רקע של שנאה עמוקה, כאמינים ונכונים". סוף ציטוט.

לאור האמירות הקשות נגד התובעת, אנו מבקשים לברר, מה היתה התייחסותו הספציפית לתלונת האשה על הנגיעות הגופניות הכפויות?


משום מה, אנו רואים שבתיאור של הדיין ביחס לתלונה על נגיעות גופניות, נעדרו דברים יסודיים:

א. לא נכתב על ידי הדיין שהאשה התלוננה על הצמדת הברך של הרב הפוגע לברך שלה במשך כמה דקות. כמו כן לא מוזכר בדברי הדיין שהאשה אמרה: "לא היה פה משהו מקרי. אחרת הוא היה מזיז את הרגל".

ב. הדיין לא כתב שהאשה התלוננה על נגיעות חוזרות ונשנות ברגלה בזמן ישיבה ברכב. (לגבי מקרי הנגיעות כלל לא נכתב שדובר על נגיעות ברגל או בברך. כך ניתן לחשוב שהיו נגיעות אקראיות אולי בקצה השרוול).

ג. לא נמצאה בדבריו מילה על הרגשות הפגועים של האשה שחוותה חוויה קשה ומטלטלת

הנה התיאור של הדיין הרב שרמן בעמוד 2 בפסק הדין, השונה באופן מהותי מהתיאור שהובא בעיתון:

"לדבריה (של התובעת), היו מקרים בהם (הרב אבינר) נגע בה כשישבו בספסל אבן ברחבת הכותל או שהושיט יד ליטול חפץ ברכב...".


מעבר להשמטות הנ"ל יש גם שינוי. הדיין כתב בשם התובעת שהאירוע היה "ברחבת הכותל". האשה דיברה על אירוע לא רחוק מכותל. לא ברחבה עצמה.


בצורה דומה תיאר הדיין הרב חגי איזרר את תלונת האשה.

וכך כתב הרב איזירר בעמוד 5 בפסק הדין, בשם התובע:

"המעשים האסורים (מעשי הרב אבינר כלפי התובעת):

א. נגיעה באשה כשישבו בספסל אבן ברחבת הכותל ונגיעה כשהושיט יד ליטול חפץ ברכב או כשהוריד ספר...

נדגיש: גם התובע לא אמר שהאירוע היה ברחבת הכותל.
 

הדיין השלישי בתיק, אב בית הדין הרב מצגר, לא התייחס לתלונות על מגע גופני.

כך כתב הרב מצגר בפסק הדין בעמוד 9, במילים כלליות:

"לאחר עיון בחומר הרב שבתיק זה, אני מצטרף לדעת עמיתי לפיה דינו של ערעור זה להידחות...". 


לאחר שניתנה פסיקה בתיק לטובת הרב אבינר בתשרי תשע"א, נפתח התיק ל'עיון מחדש'. 

במסמך שהוגש לדיינים במסגרת הדיונים בשלב זה, הביא התובע ציטוטים ותיאורים מפורטים על הנגיעות, מתוך מה שפורסם בעיתון.


כמו כן הבהיר התובע שהאירוע שהיה בזמן ישיבה על ספסל לא התרחש ברחבת הכותל.

(ולא כפי שנכתב בפסק הדין 'בשם התובעת' ו'בשם התובע'). 

למעשה, התובעת לא התלוננה אף פעם על אירוע של 'נגיעה גופנית' ברחבת הכותל. 

אף על פי כן בנה הדיין הרב איזירר מבנה של 'אומדנא הלכתית' שמבוססת על קביעה שרירותית שההתרחשות היתה דווקא ברחבת הכותל!
על סמך אותה 'אומדנא' הגיע הדיין למסקנה שלא היתה כלל נגיעה מכוונת והרב אבינר חף מפשע. 

וכך קבע הרב איזירר בפסק הדין, עמוד 7:

"יש אומדנא דמוכח שדברים שקורים על ספסל אבן ברחבת הכותל לא נעשים בכוונה".


היה מתבקש שבשלב של פתיחת התיק לעיון מחדש העוול יתוקן מיידית, תבוטל ה'אומדנא' של הרב איזירר ותתקיים חקירה ובדיקה של האירוע, שלא נחקר בבית הדין!

כמו כן היה מתבקש שיתקיים דיון על הנגיעות החוזרות ונשנות בזמן מפגשים שקיים אבינר עם אשת איש ביחידות ברכבו.

מה אירע בפועל? הדיינים לא שינו דבר ולא תיקנו דבר. הם החליטו להשאיר את פסק הדין על כנו כפי שהוא.

ישאל את עצמו כל אדם הגון:
למה לא תיקנו הדיינים את העוול? 

למה סירבו לכתוב פסק דין מעודכן עם הטענות הברורות של האשה כפי שפורסמו בפומבי בעיתון?

למה קיצצו וסילפו את דבריה, הוציאו אותם מהקשרם המלא שהובא בכתבה בהרחבה וגם טענו בשמה ובשם בעלה התובע דבר שהם לא טענו ולאחר מכן - על סמך מה שכתבו ללא סימוכין - הואשמה המתלוננת?


נעשה עוול קיצוני בפסק הדין.


הגדיל לעשות הדיין הרב שרמן שקבע בפסק הדין כי דברי התובעת הינם 'דברי השמצה זדונייים'!


כך 'ניצח' הרב אבינר בבית הדין בתשע"א.

אחר הדברים האלה - נותרה אוירת פחד והשתקה.

כי מה הסיכוי של אשה פשוטה מול מערכת שנוהגת כך?



כאן המקום לציין שבתשס"ט יצא נגד אבינר פסק דין מנומק, פסק חמור וחסר תקדים האוסר עליו לאלתר (מתשס"ט) להורות בענייני נשים.



אדם זה מפר את הוראת הדיינים פעם אחר פעם. אף על פי כן הוא מתקבל אצל רבים כ'רב לגיטימי'.

ההתעלמות מהפסק האחרון והעלמת מידע לגבי ה'פסק' הראשון מהווים כתם על הציבור שבתוכו פועל 'הרב' אבינר.

הגיע הזמן לריפוי ולתיקון!

- ציטוט מדברים שכתב עורך הדין רז נזרי, עוזר ליועץ המשפטי לממשלה באלול תשס"ג, לח"כ גילה גמליאל:
"לא נמצא כי בדברים שמיוחסים לרב אבינר יש עבירה פלילית, וזאת אף אם נצא מהנחה שהדברים אכן נאמרו על ידיו".
ההתייחסות של נזרי במסמך שלו היתה לדברים ש'נאמרו'.

 
- ציטוט מדברי פרופסור לאור:
"בשני המקרים שהוזכרו בכתבה נכנס הרב אבינר לשדה הייעוץ הנפשי כשהוא אינו מלווה בגיבוי מקצועי צמוד..."
כביכול התלונות נגד אבינר היו אך ורק על 'סגנון הייעוץ' שלו כלפי נשים. אין בדברי לאור רמז לתלונות על מעשים של 'נגיעות גופניות'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה